איזה ציבור בישראל עובד, משלם מיסים, משרת בצבא, מטופל בהרבה ילדים וסובל ממצוקת דיור חריפה ביותר? התשובה נדמה לי ברורה מאוד, הציבור הדתי לאומי, ובמיוחד חלקו הגר בהתנחלויות. ציבור זה הוא אחד הנפגעים העיקריים ממדיניות הקיצוצים שמובילות ממשלות ישראל בעשור האחרון והוא גם אחד הנפגעים הראשונים ממצוקת הדיור הכבדה אשר ניחתה על ראשנו בשנתיים-שלוש האחרונות. אלפי זוגות צעירים המתחתנים מידי שנה, מגלים לאחרונה כי הדירה אותה קנו אחיהם הגדולים בעזרת סיוע מסוים מההורים הפכה לחלום רחוק, וכי בעתיד הנראה לעין יאלצו להוציא את מיטב כספם על תשלומי שכירות מאמירים. למרות זאת, לכאורה באופן מפתיע, אותם צעירים וצעירות בני המגזר, אשר נאנקים באמת ובתמים תחת עול הפרנסה, נפקדים כמעט לחלוטין ממעגל המחאה שהתעורר בישראל בשבועות האחרונים ומוצא את ביטויו העיקרי במושבות אוהלים במרכזי הערים. מי שחשב שהאווירה במאהלים תהיה דומה לזו של גן הורדים 93' או גן צ'רלס קלור 94' התבדה עד מהרה, כאשר התברר לכולם כי המחאה כמעט שאינה חוצה את הגבול המגזרי, ואינה סוחפת אחריה את אותן הגווארדיות אשר כיסו את מדשאות כפר מיימון בקיץ שנת 2005. מי שמחפש, כמוני למשל, את התשובה לשאלה, יוכל ככל הנראה למצוא אותה היום אחר הצהריים במרכז העיר ירושלים. עשרות מהצעירים השוכנים בימים אלו במאהל בכיכר צה"ל מתכוונים לצאת באופן מאורגן ולהשתתף כאיש אחד במצעד הגאווה מכיכר העצמאות לכיוון הכנסת. אותם פעילים אף מסבירים, כי המטרה היא "תמיכה בקהילה הגאה ואיחוד כולל של המאבקים החברתיים כיום במדינה". במילים אחרות טוענים אותם פעילים, כי מטרת מאהלי המחאה איננה פתרונן של מצוקות אלא שינוי הסדר החברתי. שינוי כזה אשר יכלול בתוכו לא רק מהפך בסדר הכלכלי הקיים, אלא גם מהפך בסדר החברתי הקיים זאת על מנת להגיע למה שנראה בעיניהם כעולם מתוקן יותר וצודק יותר. כשלעצמה, השאיפה לתיקון עולם היא שאיפה מבורכת מאוד, וההבנה שתיקונים קוסמטיים והנחה בתחבורה ציבורית אינם מהווים פתרון עומק לבעיות שורשיות שעומדות בבסיס המבנה החברתי-כלכלי של ישראל היא חשובה מאוד. אלא שבמקום הזה בדיוק נפרדות דרכם של המוחים במאהלים מדרכם של צעירי הציבור הדתי-לאומי. גם אם ניתן להתאחד במידת מה תחת השאיפה המרקסיסטית ל"עולם ישן עד יסוד נחריבה", אותה מבטאים המוחים במאהלים ובכיכרות, הרי שדמותו של עולם המחר אליו שואפים הצעירים הדתיים שונה לחלוטין מזה שאותו מציירים לנגד עיניהם מנהיגי המחאות במאהלים. מי שמצטרף למצעד הגאווה בלב עיר הקודש מבהיר בכך במידה רבה מאוד (בלי להיכנס לעצם עניינו של המצעד) היכן מצוי ליבו. גם מי שפותח עצרת מחאה 3 דקות לאחר צאת השבת מבהיר מה דמות הוא רוצה לשוות לאותו סדר חברתי חדש אליו הוא שואף. ההתנגשות הזו, התנגשותו של עולם המחר, היא המוקד לחוסר ההזדהות עם המאבק, והיא זו אשר מרחיקה בין המוחים לבין בני הציבור הדתי-ימני-מתנחלי.
