לאור המשבר בסוגיית הדיור ביצע מינהל המחקר והתכנון בביטוח הלאומי בדיקה מקיפה של שיעור השינוי בבעלות על דירה לפי קבוצות גיל והכנסה, ומגמת השינוי במשקל הוצאת השכירות מסך ההוצאה לצריכה על פני זמן ולפי גיל. מהנתונים עולה, כי שיעור בעלי דירה בקרב משקי בית צעירים הלך ופחת בעשור האחרון, מ- 50.6% ממשקי הבית לכ-43% מהם, זוהי ירידה מצטברת של 16%. הירידה אפיינה את כל חמישוני ההכנסה. בהסתכלות רב-שנתית הייתה בקרב משקי בית השייכים לחמישון השני ירידה חזקה – מרמה של 55% לרמה של 42.6%. מקובל להתייחס לקבוצה זו כאל קבוצה בעלת סיכון גבוה מבחינה חברתית, שכן פגיעה בה עלולה לדרדר אותה אל מתחת לקו העוני. קבוצה זו לא רגילה לחיות בתנאים של עוני ולכן המשמעות החברתית של פגיעה בה ודחיפתה למצב של עוני מסוכנת מבחינת היציבות החברתית. קבוצה זאת של משפחות צעירות נורמטיביות שאינן עניות אך שהסיכון להידרדרות לעוני מוחשי עבורן מהווה סיכון גדול יותר למשטר הכלכלי-חברתי שכן מדובר באנשים בתחילת דרכם ובעלי מרץ ויוזמה ולכן יש לצפות שהתקוממותם כנגד מצב זה תהיה חדה יותר מזו של ציבור שהתרגל לצערנו במהלך השנים לחיות בעוני. מטבע הדברים הצעירים הם גם אלה שמסוגלים "להצביע ברגליים", דהיינו להגיב בהעתקת מרכז חייהם למדינה אחרת. בביטוח הלאומי מציינים, כי הנתונים המוצגים כאן מאששים את ההערכה לגבי התסכול שהציבור הצעיר חש כנראה לנוכח מציאות שבה מתרחק הסיכוי שלו "להסתדר מבחינה כלכלית" וזאת גם אם הוא עובד ומתנהג בצורה נורמטיבית. עוד עולה מהנתונים, כי ההידרדרות בשיעור בעלי הדירות בשנים האחרונות אפיינה במיוחד את משקי הבית הצעירים ובמידה פחותה את משקי הבית בגיל הביניים (ראש משק הבית בגיל 35 עד 54) ואילו במשקי בית עם ראש משק בית מעל גיל 55 אפילו נרשמה מגמה הפוכה. למי שידו לא משגת לרכוש דירה, נותר רק שוק השכירות כדי לספק לעצמו שירותי דיור. לכן בחנו בביטוח הלאומי את התפתחות שיעור ההוצאה על שכר דירה מסך הוצאות הצריכה של המשפחה. בדיקה זו מצביעה אף היא על הרעה ניכרת במצבם הכלכלי של משקי בית צעירים. שיעור ההוצאה שלהם על דיור מסך ההוצאה לצריכה עלה ב-16% לאורך העשור האחרון כאשר רובה של העלייה התרחשה בשנת 2009. בולטת ההרעה במשקל ההוצאה של העשירונים השני עד הרביעי בקרב הצעירים – היא הסתכמה ב-44%, 21% ו-35% בהתאמה.
