העולם הכלכלי פלט אנחת רווחה עם הגעתן של שתי המפלגות האמריקאיות לפשרה בסוגיית תקרת החוב של ממשלת ארצות הברית. כדי להבין מי נגד מי ובעיקר כמה כמה, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם עורך 'תכלס' והמדור הכלכלי של העיתון 'בשבע', שלמה פיוטרקובסקי, שעשה לנו מעט סדר. בראשית דבריו מבהיר פיוטרקובסקי כי הדרמה שניסו לשוות לאירוע כאילו היה בכוחו לגרום לקריסתה של ארצות הברית היא דרמה מוגזמת וכי למעט אפשרות של הקפאת הכלכלה ליומיים או שלושה לא היה מתרחש דבר, אולם גם אפשרות זו בעייתית מאוד עבור ארצות הברית ותדמיתה כמשען כלכלי שניתן להסתמך עליו ולכן חשוב היה מאוד לאובמה להגיע להסדר ופשרה בין הרפובליקנים והדמוקרטים. פיוטרקובסקי מדמה את המציאות בארצות הברית, כמו גם במדינות אחרות, למציאות המוכרת במשפחה פשוטה שנקלעת לקשיים כלכליים ומבקשת הלוואה. מדינה מבקשת את ההלוואה הזו או מהבנק, אופציה עדיפה פחות מבחינתה, או מהציבור שמקבל אגרות חוב תמורת ריבית שמובטחת לו, אך לעיתים אין למדינה יכולת להשיב את הסכום למלווים והיא נאלצת להנפיק עוד אגרות חוב כדי שתוכל לשלם את החובות הקודמים, וכך מפעם לפעם החוב גדל ועימו התלות באגרות ובציבור. אופי הממשל בארה"ב מחייב את הנשיא לקבל את אישור הקונגרס למהלכים דרמטיים כמו יציאה למלחמה וכמו הגדלת תקרת החוב של המדינה, ומשום כך הוא נאלץ לפנות להשגת הפשרה. בין שתי המפלגות קיימת מחלוקת אידיאולוגית ארוכת שנים כיצד לנהוג במצבים שכאלה. בעוד הרפובליקנים מעדיפים קיצוצים בהוצאות כלומר פגיעה ברווחה ובבריאות שמשמען פגיעה בחלשים, מעדיפים הדמוקרטים העלאת מיסים כמקור להשבת כספים. משמעות העלאת המיסים היא פגיעה בחזקים, ומכאן מקור המחלוקת בין הצדדים. כעת הושג הסדר ולפיו אובמה גם יקצץ הוצאות וגם יעלה מעט מיסים. להערכתו של פיוטרקובסקי משבר דומה עשוי לצוף ולעלות שוב גם בעוד שנתיים או שלוש כאשר שוב תגיע הכלכלה האמריקאית לתקרת החובות ותבקש את הגבהת התקרה (די דומה לקו האדום בכינרת, קו שהולך ויורד על פי הצורך...).
