ראש מכון המקדש, הרב ישראל אריאל, אמר לערוץ 7 בראיון מיוחד לציון תשעה באב, "צריך להגיד יום הבניין ולא יום החורבן. לא באנו לארץ ישראל כדי שנבכה, שנלך בליל תשעה באב יחפים, שנשב על הרצפה ונקרא את מגילת איכה בקול בכיה. לא בשביל זה ה' עשה את הנס הגדול והחזיר את עם ישראל לארץ". "ראיתי בעייני ביום שחרורו של הר הבית איך עם ישראל חזר לבית המקדש, למקום קודש הקודשים, מקום שכהן גדול נכנס ביום הכיפורים. חזרנו ונמחקו מן הלוח 2,000 שנה של חורבן וגלות. לא שהצער לא מלווה אותנו אבל הצער הזה צריך לכוון אותנו לעשיה נכונה". הרב אריאל הדגיש כי חייבים להשתחרר מהגלות, "לא יתכן שנמשיך להתנהג כאילו אנחנו בגלות - ה' הביא אותנו לבית המקדש ואנחנו אומרים תודה רבה. אנחנו לא יכולים לשנות את העובדות החד משמעיות שחזרנו לא"י ולירושלים למקדש כדי לבנות את המקדש ולכן זה יום הבניין ולא יום החורבן". "אנחנו כולנו חוטאים", הדגיש הרב אריאל, "בכך שאנחנו ממשיכים לחיות את הגלות ולכאורה אפשר להגיד שכך נהגו אבותינו אבל אבותינו שהגיעו לארץ בנו את בית המקדש. אנחנו בועטים במתנת הקב"ה. חז"ל אמרו שכל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, מי שגר בארץ ישראל ורואה את המקדש מול העיניים וממשיך את החורבן אין לך חורבן גדול מזה - אנחנו מחריבים את המקדש מה צריך יותר מזה שלאחר שחרור מקום המקדש הלכו ונתנו את מפתחות הר הבית לידי שונאי ישראל?". הרב אריאל, שהיה ממשחררי הר הבית במלחמת ששת הימים, מבכה על כך שבית המקדש עדיין לא נבנה, "44 שנים מאז הגענו לפה ואנחנו ממשיכים לבכות. אם לא אכפת לנו ממה שקורה במקדש אז אנחנו מחריבים את המקדש כל יום מחדש. עכשיו אנחנו מודעים לסיפור מחאת האוהלים שמוחים בכדי שיכולו לקנות דירה במחיר זול, האם שאלתם את עצמכם: הקב"ה נמצא כבר מחוץ לביתו 2,000 שנה למה עוד לא עשו מאהל של 100,000 אוהלים סביב להר הבית בקריאה שלא חוזרים הביתה עד שלא ייבנה ביתו של הקב"ה אבל זה לא אכפת לנו - אכפת לנו השיכון הפרטי שלנו, הוילה הפרטית שלנו, אבל הוילה של הקב"ה? שהוא ידאג". "הדבר העיקרי שעלינו לעשות - לחשוב בצורה חדשה. להפסיק לדבר על בכיה. לא באנו לארץ הזאת לבכות אלא לבנות. על דבר מת מתאבלים, אבל המקדש הוא דבר חי - אין מה להתאבל עליו, אלא צריך לקום ולבנות אותו. כל עוד לא נשנה את ההגיון הכל כך פשוט הזה ח"ו נלך מדחי אל דחי וה' שומר על ארץ ישראל ועם ישראל, אבל אנחנו חוטפים תוך כדי זה לא מעט מכות". הרב אריאל הסביר איך דבריו מסתדרים עם עצם קביעת התענית והאבל על ידי חז"ל, "ודאי שזה יום חורבן שהבית חרב לפני 2,000 שנה אבל החל מאותו הרגע יש על עם ישראל לבנות אותו. כשציצית נקרעת אדם לא בוכה אלא הולך וקונה ציצית חדשה. גם במקדש שנחרב צריך לבוא ולבנות אותו ואנחנו המצאנו פטנט שנקרעת הציצית הולכים לחנות וכשהמקדש חרב יושבים לבכות. עד שלא בונים לפחות תבכו שאחרת עוד יעשו חגיגות וישכחו את המקדש, צריך לצום יומיים - יום אחד על החורבן ויום אחד על שאנחנו ממשיכים לנהוג במקדש כאילו הוא דבר מת, אבל הרבנות הראשית יכולה לקבוע מבחינה הלכתית לגשת לבנות את המקדש ולאור זה נבטל את הצום". כראש מכון המקדש סיפר הרב איראל על אוירת היום במכון, "אצלנו במכון לא שמעו על החורבן, אלא מדברים רק על הבניין ובתשעה באב יש הרבה שמבקרים במכון ולומדים איך יהיו הכלים ועל בגדי הכהונה והמזבח ועוסקים בשאלת הבניין ולהפך ביום הזה צריך לעשות כפליים ולעסוק בבניין ולא להפוך אותו לעוד יום מבוזבז". "אם נעשה נתבשר על בניין בית המקדש אך אם נשב בחיבוק ידיים זה לא יהיה לטובת אף אחד", סיכם הרב אריאל את דבריו.
