שופטת בימ"ש לענייני משפחה בקריות, מרינה לוי, חייבה אשה המסרבת להתגרש מבעלה לשלם לבעלה פצוי בגין הנזק המיוחד של פגיעה באוטונומיה בסך 200,000 ₪ (25,000 ₪ עבור כל שנת סרבנות מאז 2003 ועד היום) בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. כן נקבע כי האיש יוכל לתבוע נזקים עתידיים ככל שייגרמו לו לאחר יום מתן פסק הדין ככל שתוסיף האישה לעמוד על סירובה. בני הזוג נישאו זה לזו , לפני כ- 33 שנה , בשנת 1978 ואין להם ילדים משותפים. בשנת 1986, הגיש האיש תביעה לגירושין על רקע עקרותה של האישה והסכסוכים בין הצדדים. ביה"ד דחה את התביעה וחייב את האיש לשוב לשלום בית והתיק נסגר. הצדדים נפרדו סופית בשנת 2003 והאיש פנה לביה"ד בשנה זו בתביעה לחייב את האישה בגט, וטען כי הוא מעוניין להתגרש מאחר ואשתו אינה יכולה להביא ילדים לעולם ואלו היא סירבה לגירושין. ביום 7.7.04, בחן ביה"ד טענות הצדדים לגבי עילת הגירושין הנ"ל וקבע כי האישה מחוייבת לקבל גט "הואיל ועל פי הבדיקות שערכו הצדדים מתברר כי הבעל יכול להביא ילדים לעולם והאשה אינה יכולה להביא אלא אם כן תעבור ניתוח אשר מסכן אותה, ולכן חייבה לקבל גט לאלתר ולפתוח תיק לסידור גט" . ערעורה של האישה על פסק דין זה בביה"ד הרבני הגדול , בה הועלתה טענה חדשה נדחתה סופית ביום 27.11.05. עם זאת , היא לא התייצבה לסידור הגט המדובר והוכרזה כסרבנית גט ביום 22.2.06. מאז המשיכה להעדר מדיונים לסידורי גט, על אף ההזמנות הרבות לדיונים ואף פקודות מאסר וצווי הבאה אשר הוצאו נגדה ועד עצם היום הזה הצדדים עודם נשואים. השופטת לוי ציינה כי תופעת סרבנות הגט הוכרה בפסיקה ככזו העשויה להקים תביעה נזיקית מכוח עוולת הרשלנות (סע' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ) וכן מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה (במקרים בהם ניתנה החלטה בבית הדין הרבני המחייבת או ממליצה לבן הזוג הסרבן להעניק גט). עוד ציינה כי נקבע שבין הנזקים היכולים להגרם מסרבנות גט, בין אם היא מצד הגבר או מצד האישה, קיים נזק מיוחד של פגיעה באוטונומיה. הבחירה להיות נשוי לאדם אחר או לחדול מלהיות נשוי לו הינה בחירה אישית הנמנית על חירויות הפרט של כל בן אנוש. מקום בו אדם מבקש לסיים את הקשר הזוגי , ואין המדובר בפליטת פה רגעית, אלא ברצון ברור, עקבי ומתמשך, אין בן הזוג יכול, אלא לכבד רצון זה, גם אם הוא אישית היה חפץ בהמשך הקשר. סרבנות גט כשלעצמה אינה מחדשת ימי הזוגיות כקדם ואינה מחזירה עטרת הנישואין ליושנה. אדרבא: הסירוב לתת או לקבל גט, לרוב אך מעצים את רצונו של הצד השני בפרידה, מנציח את ההתנתקות, מעמיק את הקרע בין הצדדים ונוטע אצל הצד השני רגשות כעס איבה ועלבון. כל תועלת מעשית אינה צומחת איפוא לצד הסרבן כתוצאה מסרבנותו. כעולה מן הפסיקה האופציות האפשריות לפגיעה באוטונומית הפרט בעקבות סרבנות גט הינן אלו: האחת- פגיעה בסטטוס מהבחינה השלילית – אי יכולתו של אדם להתנתק מקשר בו איננו מעוניין. השנייה- פגיעה בסטטוס מהבחינה החיובית – פגיעה ביכולתו של אדם לשנות את הסטטוס שלו לנשוי בקשר חדש. השלישית- פגיעה מוחשית מעבר לפגיעה בסטטוס , לאור העובדה כי הסירוב של בן זוגו להתגרש פוגע ביכולתו בפועל של אדם לחיות בקשר זוגי חדש או ללדת ילדים נוספים (לדוגמא , כאשר הילדים יחשבו כממזרים. השופטת לוי קבעה השופטת הבהירה כי במקרה זה התרשמה כי סירוב האישה אכן פוגע באוטונומיה של האיש ובחירותו וכי במקרה הנדון מתקיימות לכל הפחות שתי הפגיעות הראשונות. האיש מעוניין לסיים את הקשר ולא להיות כבול לקשר כפוי, המונע את חירותו ושולל את זכותו הבסיסית להינשא שוב ולפיכך קבעה כי קיים בעניינו נזק מיוחד- נפשי , בשל פגיעה באוטונומיה. מאחר והפגיעה בחירותו של התובע החלה משנת 2003, מועד הפירוד בפועל בין הצדדים, שכן כבר אז ביקש לסיים את קשר הנישואין ונתקל בהתנגדות עיקשת מצד האישה, היא חוייבה בפיצויו משנת 2003 ועד היום- בסך 25,000 ₪ בגין כל שנת סירוב מאז ,דהיינו 200,000 ₪ סה"כ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. השופטת הוסיפה כי הפיצוי נפסק בגין התנהגות הנתבעת בעבר. על כן, קבלת הגט על ידה בעתיד לא תבטל את החיוב הכספי אשר הוטל עליה. בנוסף, הבהירה כי האיש יוכל לתבוע
