יומן ערוץ 7 הוקדש לציון מלאת שש שנים לעקירה ולגירוש מגוש קטיף, ובמהלכו העלינו מספר זוויות לאותם ימי עקירה וחורבן. בין אורחי המשדר היה יו"ר הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, חבר הכנסת בעבר צבי הנדל, שמאבקו הפוליטי בכנסת ומחוצה לה היה מאבק על הבית כפשוטם של דברים. הנדל היה כידוע תושב גני טל שבחבל קטיף, וכיום הוא מתגורר בקראווילה ביד בנימין ובקרוב יחל בבניית בית הקבע שלו. על האמונה האיתנה שגירוש לא יהיה ניתן ללמוד מתשובתו של הנדל לשאלה הראשונה 'מתי הבנת שהמאבק הזה נכשל וגירוש יהיה?'. הנדל משיב: "ביום שהחיילים היו בחצר... כל הזמן קיוויתי". הוא מציין בדבריו שידע על רעיון העקירה המתוכנן עוד לפני שהדבר נודע בציבור הרחב. מקור המידע היה גורם בפורום החווה של אריאל שרון. אותו גורם חשף בפניו את השיחה שהובילה להחלטתו של שרון לבצע את מהלך העקירה כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מהחשדות נגדו. מתוך אותו מידע שהועבר לו יצא הנדל לציבור עם המונח 'עומק העקירה כעומק החקירה'. "כל הזמן קיוויתי שנצליח בצורה כזו או אחרת להוריד את זה מסדר היום. ידעתי שזה מנוגד לתפיסתו של אריק. הוא מעולם לא היה איש ארץ ישראל. ידעתי שהוא מחזיק בתפיסה ביטחונית, שהוא מבין את הערך הביטחוני של רצועת עזה. האמנתי בתפילות, האמנתי בהשתדלות. קיוויתי שזה יקרה. זה היה כל כך הזוי. ידעתי שלא הכינו שום דבר, ידעתי שזה לא מתוקצב, ידעתי שאין לאנשים מקום לגור וחשבתי שלא יתכן שבסיטואציה כזו יבצעו את המהלך. לא הערכתי עד כמה עומק השפלות המוסרית של המשפחה הזו שהייתה בשלטון, וכנראה טעיתי". הנדל מסרב לראות בימין כזה שכשל במאבקו. "אני לא אוהב את ההלקאה העצמית הזו", הוא אומר ומביע הבנה לדרכי המחאה השונות. לטעמו מקור הכישלון היה אחר, באופיים של מנהיגי ישראל באותם ימים ולא בצורת המחאה או באפקטיביות שלה. "היו כאן הרבה אנשים חלשים שאיש חזק אחד הצליח לקנות אותם באיומים ובשררה שנתנו להם ואנשים פעלו בניגוד לדעתם. לא אשכח את רוני בראון שהתוודה בפני שהצביע בניגוד לדעתו רק כדי לקבל תיק בממשלה". הנדל מרחיב ומספר על פרשה זו בה כאשר הגיע מינויו של בראון לשר לאחר פיטוריהם של שרי הימין, להצבעה בכנסת ולא הושג לכך רוב, שוחחו שניהם בפאתי מליאת הכנסת ואז אמר לו בראון את הדברים. "עישנו מאחורי המליאה ואמרתי לו כמשיח לפי תומי שזו הפוליטיקה ולא מדובר בהצבעה אישית נגדו. הוא אמר לי 'אתה מתנצל בפני? אני מתבייש להסתכל לך בעיניים. הצבעתי בניגוד לדעתי ואמונתי בשביל התיק הזה..." על התנהלותו זו של בראון אומר הנדל כי מדובר בשפל הנמוך ביותר שיכול להיות, כהגדרתו. "הוא לא ראוי לשום תפקיד, אם זה מה שהוא אמר לי בפה שלו, והדברים לא נאמרו לי בתא סגור, אלא בפני אנשים". עוד מוסיף הנדל ומספר גם על קציני צבא בכירים שהתנגדו למהלך היציאה מרצועת עזה, אך מחשש למשרתם ולתפקידם שינו את עמדתם. "נפגשתי עם אנשי קצונה בכירה וכמעט כולם אמרו לי שזה לא טוב, אבל מה לעשות, זו דמוקרטיה...". הוא מזכיר את שאלתו אותה הטיח בפני מפקד קורס טיס שהגיע לביתו לביצוע הגירוש, כיצד זה איש מאותם קצינים לא היה איתן בדעתו ולא שם את דרגותיו על השולחן בעקבות החלטתו של שרון. עוד הוא מוסיף ומזכיר את עמדתו של שר הביטחון דאז, שאול מופז, בתחילה הביע התנגדות למהלך, אך לאחר ששרון זימן אותו אליו והזהיר אותו שיפוטר חזר בו, בעיקר לנוכח העובדה שלא היה אז חבר כנסת, ומשום כך נטול כוח פוליטי. "הלכנו אליו ואמרנו לו שהדבר יירשם על שמו והוא יתבזה, אבל הוא רצה להיות שר ביטחון. חשב שישכחו לו את מה שאמר בהתחלה". כאמור, הנדל מטיל את האחריות למהלך על הדרג הפוליטי ולא על כשל במחאה נגדו. "צורת המאבק נעשית אצל כל אחד לפי כוחותיו. יש מי שלא יודע לדפוק בדלת, להביא פרח ולדבר שעתיים עם המשפחה בסגנון של 'באהבה ננצח', ויש מישהו אחר שלא יודע לשכב על הכביש ולריב עם הנהגים ולחסום את התנועה. כל אחד לפי האופי שלו. אם כל אחד היה עושה את מה שהוא בנוי נפשי לעשות זה כשר בעיני. אני לא קונה את זה שזה טוב וזה לא. לכל אחד יש אופי ויש סגנון וכל אחד עושה כפי סגנונו. המפולת הייתה כי לא האמנתי עד כמה חלשים נושאי התפקידים והשררה בכל המקומות, בממשלה, בצבא ובכנסת, ומבטלים את דעתם על בסיס הבטחה של עוגת שררה כזו או אחרת". לדברים אלה מוסיף הנדל דוגמא הפוכה ומספר על חשש כבד בימים שטרם הצבעת מתפקדי הליכוד מאנשי אשדוד שהיו בסיס כוחו של עמרי שרון. כזכור, תוצאות הצבעה זו, כך הבטיח שרון, הם שיכריעו אם המהלך יבוצע או לא, הבטחה שלא עמד בה כזכור. "כמה ימים לפני משאל המתפקדים פגש עמרי את מנהיגות פועלי נמל אשדוד והעז לאיים עליהם. הם כלל לא התכוונו להצביע אחרת, אבל הוא אמר להם שאם הוא יראה שאין כאן רוב מוחץ בעד הוא יפעל להפרטת הנמל. הפועלים התעצבנו על מי שמעז לאיים עליהם, וכולם כאחד פנו אלי והודיעו לי שמהיום הם מגויסים איתי. השגנו שם שמונים אחוזי תמיכה למרות שזה היה מבצר של אריק. זו דוגמא חיובית של אנשים בריאים בנפשם שכשיורקים להם בפנים הם לא אומרים שזה גשם. לעומת זאת בכל המנהיגות לא היה אחד שיאמר את דעתו". "עיקר הכישלון היה בכך שלא היה מי שיש לו גדלות נפש לומר שיש כאן חוסר אחריות לאומית, יש כאן פגיעה בביטחון ומהלך שיזיק לכושר ההרתעה של מדינת ישראל. הרמטכ"ל יעלון אמר שזה יהיה רוח גבית לטרור, ובאמת הוא הוחלף. אנחנו מחזירים את הנדל שוב לאותו משפט שטבע 'עומק העקירה כעומק החקירה' ומנסים לבדוק, אולי כעת, שש שנים אחרי, יהיה מוכן לגלות מי הוא אותו גורם שחשף בפניו את המהלך, אך כמו אז כך גם כיום הנדל מסרב לחשוף את המקור, אך מבהיר "אני לא עושה זאת משום כבודו של מישהו. אין כבוד בעיני כקליפת השום למי שהיה שותף לכך. אבל בגלל שאין לי כבוד אליהם אני יודע שכשאומר את השם הוא יאמר שזה לא נכון ואני לא רוצה לתת את התענוג הזה לאיש". הנדל מוסיף ואומר שכיום, שנים אחרי, כבר התאמתו הדברים מעוד מספר מקורות. "המדליף הדליף לי את הדברים לפי תומו. הוא לא קלט עם מי הוא מדבר. הוא לא הדליף לי כדי להדליף. זו הייתה חבורה שישבה ושוחחה ואחד מהם היה מ'פורום החווה'. הוא סיפר על הלבטים של אריק והחשש מאישומי שוחד. אמרו לו שמנהיגים בעולם משנים סדרי תשומת לב ציבורית ביציאה למלחמה או במהלך מדיני גדול. אמרו לו שאם ילך על מהלך כזה ידברו עליו וישמרו עליו, ואכן כך התברר כשהתפרסם מונח ה'אתרוג' ". ובאשר לימינו אלה וחששם של מספר חברי כנסת שגם בנימין נתניהו ילך למהלך מדיני קיצוני כדי לנער מעליו את מחאת האוהלים המונעת בידי גורמי שמאל, אומר הנדל כי הוא עצמו מאוד מקווה שלא כך יהיה, ומקווה שסובביו של נתניהו אינם חלשים כפי שהיו סובביו של שרון. כמו כן הוא מציין שעוצמותיו של נתניהו בליכוד אינם כה חזקות כפי שהיה מעמדו של שרון במפלגה. עם זאת הוא מוסיף: "אני מקווה שאני לא תמים". מלשכתו של השר לשעבר רוני בראון נמסר "דברים אלה לא נאמרו מעולם. מדובר בשקר מוחלט"
