יומן ערוץ 7 הוקדש היום (שני) לציון מלאת שש שנים לעקירה ולגירוש מגוש קטיף, ובמהלכו העלינו מספר זוויות לאותם ימי עקירה וחורבן. בין אורחי המשדר היה גם עורך הדין יצחק מירון, מראשי הפורום המשפטי למען ארץ ישראל שייצג את תושבי הגוש בימים שקדמו לעקירה מול בית המשפט העליון בניסיון לבטל או למזער את רוע הגזירה. "אף אחד לא חשב ברצינות שבית המשפט העליון יעצור את המהלך. הייתה תקווה שהוא יעכב את הדברים. סברנו והמציאות הוכיחה שצדקנו במאה אחוזים, שהתקופה שניתנה קצרה מדי והמדינה לא מאורגנת. חשבנו שזה לא מידתי. בית המשפט הסכים שהתקופה קצרה אבל החליט שלא להתערב. אם הוא היה מתערב הוא היה עושה שירות גדול לעם ישראל וגם לתדמית של בית המשט". עורך הדין מירון מציין שרובו של הדיון עסק בענייני זכויות אדם ורמיסתם, אך לא רק בהן. הדיונים נסובו גם על חוסר התוחלת המדינית שבמהלך, "הפנינו את תשומת לב בית המשפט לדברים שהיום ידועים לכל ילד – שהטענה שאנחנו מתנתקים מעזה היא טעות בהבנת המשפט והבנת המציאות ואנחנו צפויים להמשיך ולהיות אחראים משפטית למתרחש שם, מה שהוכח כנכון. כך גם הסוגיה הביטחונית. טענו שהמצב יהיה גרוע והצגנו חוות דעת ביטחוניות. בית המשפט העליון החליט שלא להיכנס לסוגיה הזו". עו"ד מירון מציין שגם אם ניתן להבין את חוסר רצונו של בית המשפט להתערב בסוגיות שעניינן ביטחוני או מדיני הרי שבמקומות אחרים הוא דווקא בחר שכן להתערב, לדוגמא בתוואי הגדר. שם בחר בית המשפט להורות למדינה לשנות את התוואי בשל שיקולי ביטחון. אך ברור הוא שמעל לכל אלה עמדו נושאי זכויות האדם כגולת הכותרת של ההתמודדויות המשפטיות באותם ימים. "לא היה תקדים לכך שציבור גדל כל כך נעקר מביתו. העלינו היבטים שמהם בית המשפט התעלם והתברר שצדקנו, שאנשים ייפגעו גופנית ונפשית, יהיו טרגדיות אישיות. אמרנו את זה כהפקת לקחים ממקומות אחרים בעולם ובימית, אבל בית המשפט לא נתן משקל לדברים. אם היה מדובר בפגיעה שתגרום נכות לאחרים הדבר היה נבחן אחרת". מירון מוסיף ומציין לעומת זאת את הכרעתו של בית המשפט לשנות בחוק סעיפים הנוגעים לתביעות הפיצויים והיקפיהן. הוא מציין בדבריו שמדובר בסעיפים שהובילו לשינויים משמעותיים בסדרי גודל של מאות מיליוני שקלים וראוי לזכור גם את תיקוני החוק הללו. באשר לדחיית הטענות אודות חוסר מוכנותה של המדינה לשיקום העקורים מזכיר עו"ד מירון את דבריו של אחד משופטי העליון בדימוס ולפיהם אם היה בית המשפט יודע לאשורו את מצב המוכנות של ממשלת ישראל, ולא מסתמך על האופן בו הציגה הממשלה את הדברים, הכרעותיו היו אחרות. "האמירה הבטוחה של המדינה שיש פתרונות עזרה מצפונית לשופטים בהכרעה".
