פרופ' משה מעוז, חוקר במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית ומומחה ליחסי החברה השלטון והצבא במצרים, מעריך ביומן ערוץ 7 כי האינטרסים הכלכליים והשלטוניים יגברו והמצרים יסתפקו בצעדי מחאה מינוריים יחסית מול ישראל ולא יקטעו את היחסים בין המדינות. פרופ' מעוז מזכיר כי דרישות להפסקת היחסים עם ישראל אינן חדשות וליוו את המשטר המצרי עוד מימיו של מובארק, אך כעת הקריאות מתחדדות ומחריפות גם בשל סילוקו של מובארק מהשלטון והיות הממשל הנוכחי קשוב יותר להמון הפרו איסלאמי. עם זאת סבור פרופ' מעוז כי ראוי שלא להגזים, כלשונו, בהתייחסות לקריאות אלו. "גם כשסדאת הגיע לישראל הוא לא עשה את זה מאהבת ישראל גדולה", הוא אומר וקובע כי מערכת היחסים המשתנה בין מצרים לישראל מונעת כולה ממערך אינטרסים ויחסי כוחות. בהקשר זה הוא מזכיר את הרצון המצרי לשמר את ריבונותו ואת כבודו, לצד השמירה על יחסיו עם ארצות הברית המעבירה לו מדי שנה סכום של שני מיליארד דולר, כך גם התשלום על הגז המועבר לישראל, הסכומים הרבים הנכנסים לקופה המצרית מתיירות וכיוצא באלה. כל אלה חשובים מאוד לקופתה המדולדלת של מצרים הענייה, ומשום כך ימשיכו שם לדאוג לשמירת הקשר עם שיראל. מעוז מזכיר שגם תוך כדי התקרית בדרום המשיכו שיתופי הפעולה בדרגים השונים בין ישראל למצרים, ובעיקר ברמה הצבאית. כל אלה מעידים על כך שההודעה על כך שמצרים אינה מסתפקת בהתנצלותו של שר הביטחון ברק, נועדו כדי לרצות את ההמונים, ויתכן שבנוסף ידרשו להוריד את דרג היחסים או אף להחזיר את השגריר, אך לא לקטוע את הקשרים לחלוטין. פרופ' מעוז מזכיר שהודעות על מהלך מתקרב של קטיעת היחסים ואף ביטול הסכם קמפ דיויד ליוו את המהפכה השלטונית במצרים עוד בתחילתה ועם זאת מהלך שכזה לא אירע, משום אותם אינטרסים. אינטרס משותף נוסף אותו מזכיר מעוז הוא האיום האיראני. הוא מזכיר גם את דבריו של מובארק טרם הדחתו, ולפיהם האיום האיראני גדול מהאיום הישראלי. עמדה זו גרמה לתציכה מצרית במלחמתה בדרום לבנון נגד חיזבאללה, ולהערכתו תביא גם כעת לחבירה, גם אם לא רשמית ופומבית, לישראל. באשר למענה אותו דורשים ההמונים אומר מעוז כי הלאומנים במצרים לא יסתפקו בהתנצלות או בכל צעד מצידה של ישראל. "הלאומנים שונאים את ישראל ושום דבר לא ירגיע אותם. בכל הזדמנות הם מדברים על הפסקת היחסים. שום דבר לא ישכנע אותם. אולי מהלך כזה ישכנע את הזרם המרכזי והלא קיצוני במצרים. צריך לראות במצרים גוונים שונים ולא הכול בשחור לבן". עוד התייחס מעוז למציאות החיים הבלתי אפשרית של הדיפלומטים הישראלית תחת איומם של ההמונים. לדבריו מציאות זו גם היא אינה חדשה ובביקורו במצרים ובירדן גילה גם בעבר מציאות דומה, מציאות שבה הדיפלומטים הישראלים מחפשים דרכי גישה עוקפות כדי לעבור ממקום למקום מחשש לחייהם. לדבריו קיים בהחלט חשש לחייהם, אך גם כאן, משום אותם אינטרסים המשטר המצרי מגונן עליהם כשהם בתוככי השגרירות, אך "אם יצאו החוצה יבולע להם".
