סוכנות הידיעות מהר (Mehr) דיווחה בימים האחרונים כי איראן ממוקמת באחד המקומות האחרונים בעולם מבחינת היקף השעות היעילות של עובדים במשרדי הממשלה ובמגזר הפרטי. על-פי נתונים, שפרסמה סוכנות הידיעות, מקדישים עובדי המדינה את עיקר שעות העבודה שלהם לארוחות, שתיית תה וניהול שיחות בטלפון. בסך הכל מסתכמות שעות העבודה היעילות של עובד איראני ב-6 עד 8 שעות בלבד בשבוע. במשרדי הממשלה עובד האיראני שעה וארבע דקות בלבד בממוצע במהלך יום עבודתו ואילו במגזר הפרטי – שעתיים ושש דקות. שעות העבודה היעילות של עובד איראני במהלך שנה מסתכמות ב-800 שעות לעומת 2,420 שעות ביפן, 1,900 בדרום-קוריאה, 1,700 בגרמניה, 1,420 בסין, 1,360 בארצות-הברית, 1,330 בתורכיה ו-950 באפגניסטאן. על-פי נתונים אלה רק העובדים בערב הסעודית ובכווית עובדים ביעילות פחות שעות מאשר באיראן. כך מצטט מרכז המידע למודיעין ולטרור. על פי הדיווח נתונים אלה מצטרפים לנתונים נוספים, שהתפרסמו לאחרונה בתקשורת האיראנית ומצביעים על מוסר עבודה ירוד ועל עצלנות בקרב עובדים באיראן. בעקבות הכרזתו של המנהיג העליון, האייטולה עלי חאמינאי, על השנה האיראנית הנוכחית (1390) כ"שנת הג'האד הכלכלי" גבר בחודשים האחרונים העיסוק מצד התקשורת באיראן בתרבות העבודה הלקויה הרווחת במדינה. אנשי מרכז המידע מוסיפים ומציינים כי בחודש יולי התפרסמו נתונים המצביעים על כך שהאיראנים ממוקמים במקום השלישי בעולם (אחרי הערבים והאפריקאים) בעצלנותם. הסוציולוג האיראני, עבאס מחמדי, שהתייחס לנתונים אלה בראיון, שהעניק לסוכנות הידיעות "מהר", טען, כי העצלנות בקרב העובדים האיראנים נובעת מגורמים חברתיים, כלכליים וסביבתיים שונים, ובהם: התבססות כלכלת איראן על אוצרות הטבע, ובעיקר נפט; תחושת ייאוש בקרב צעירים, שאינם יודעים האם תהיה להם עבודה, מתי יוכלו להתחתן והאם יוכלו להתקדם בחייהם, וגורמת להם להימנע ממאמץ ולהתעצל; השפעת הטלוויזיה והמחשבים, שגרמו לכך שאיראנים רבים אינם יוצאים לפארקים או עוסקים בפעילות גופנית כבעבר; מחסור בשבילי אופניים ומדרכות איכותיות ברחבי הערים המונע מאיראנים רבים לעסוק בפעילות גופנית; ומספרם הרב של ימי החופשה באיראן, בעיקר במערכת החינוך. הדיון הציבורי והתקשורתי בתרבות העבודה ובתפוקת העבודה התעורר גם בעקבות שתי הצעות, שהועלו לאחרונה על-ידי הממשלה: קיצור שבוע העבודה לחמישה ימים (באמצעות קביעת יום חמישי כיום חופש בנוסף ליום שישי) והוספת יום חופשה נוסף לחופשת עיד אלפטר, המסיים את חודש הרמדאן. שתי הצעות אלה עוררו בשבועות האחרונים ביקורת מצד פוליטיקאים ואמצעי תקשורת. האתר תאבנאכ טען, כי תוספת ימי חופשה לא תועיל לשיפור התפוקה בעבודה. במאמר פרשנות, שפרסם האתר, נכתב, כי העובדים האיראנים מתאפיינים בעצלנות, במוסר עבודה ירוד ובתחושת ייאוש בעבודתם. תחושה זו ניכרת גם בקרב עובדים משכילים ומוכשרים החשים שקידומם בעבודה אינו מבוסס על מקצועיותם או על תפוקתם אלא על שיקולים זרים. בשנים האחרונות התגברה הביקורת מצד פוליטיקאים ואמצעי תקשורת באיראן על מדיניות החופשות הנהוגה במדינה. אזרחי איראן נהנים מקרוב ל-80 ימי חופשה רשמיים (ימי שישי וכ-25 ימי חופשה נוספים הנהוגים בחגים הלאומיים והדתיים) ובנוסף זכאי כל עובד באיראן לנצל בהתאם לחוק עד 30 ימי חופשה בתשלום (בנוסף לימי החופשה הרשמיים). מדיניות חופשות זו גורמת, להערכת מומחים כלכליים, להפסדים כלכליים בסך מיליארדי דולרים מדי שנה. מספר השעות בהן יכולה איראן לקיים קשרים כלכליים יעילים עם מדינות אירופה מצומצם עוד יותר בשל העובדה, שחופשת סופי השבוע באיראן נהוגה בימי שישי (לעומת שבת וראשון ברוב מדינות המערב) ובשל הפרשי השעות בין איראן לבין מדינות אירופה וההבדלים בין איראן לבין מדינות המערב מבחינת שעות העבודה המקובלות באיראן: 8 בבוקר עד 4 אחה"צ.
