ללי זינגר רכזת מרקם שפועל בחסות ארגון גשר וצו פיוס, מספרת על היוזמה החדשה של קהילות רבות בארץ לחיות בקהילות מעורבות. "הפרויקט קיים כבר שנתיים. אבל באופן לא פורמאלי יש כבר כמה קהילות ותיקות שמעורבות, כמו שיש בכפר אדומים, תקוע, בית חורון ועוד. זה כולל גם בתי ספר משותפים לדתיים וחילוניים, כמו שיש בנטור ברמת הגולן". לדבריה מדובר בתופעה נרחבת ביישובים רבים ובערים של קהילות שנמאס להם לחיות בתוך עצמם. "בציבור הדתי התופעה נמשכת מזה מספר שנים. מאז הטלטלה שהציבור שלנו ספג ב-95 ובגוש קטיף, רבים חשו את הניכור ואת חוסר ההערכה. זה היה שבר משמעותי שטלטל את הציבור הדתי. אנשים שאלו איך זה קרה לנו למרות שאנחנו כל כך תורמים ואחת התשובות הייתה שכנראה התבדלנו והסתגרנו מדי, גם אם זה היה ממניעים טובים". זינגר קובעת שבניגוד לגרעינים תורניים, בקהילות המעורבות המטרה היא להתערבב ביחד. "אנחנו מתערבבים, אבל אין טשטוש זהויות. אנחנו לא רוצים לקרב לדת אלא לדבר על יהדות. הקרבה ההדדית שנשענת על מסורת ארוכת שנים, ידע, תרבות ולימוד מתוך שוויוניות עושה טוב לכל הצדדים". לטענתה דווקא לילדים קל יותר מלמבוגרים בקהילות המעורבות. "אצלם זה טבעי. אני לא חוששת מהתחברות בין דתיים לחילונים. גם אם אתה שולח לישיבה ואולפנא אין לך תעודת בטוח. מעט המחקרים שיש מוכיחים שדווקא בקהילות המעורבות יש פחות זליגה. הילדים מכירים את הצד החילוני ורואים שגם הם אנשים והם מקבלים את התכנים שלהם בבית". היא משוכנעת שהחיים המשותפים הם אפשריים. "כולם מתפשרים. לדוגמא בכפר אדומים ואשחר, יש כביש של שבת שלא נכנס למרכז היישוב, ליד בית הכנסת אף אחד לא נוסע. אם יש יום הולדת מביאים עוגה קנויה כשרה. בשבת אפשר לעשות פעילות שמותאמת לכולם וכן הלאה".
