העיתונאי קלמן ליבסקינד מתייחס בטורו השבועי בעיתון "מעריב" לפינוי האלים באישון לילה במגרון שבבנימין. "בשביל חלקים נכבדים בתקשורת הישראלית, ביהודה ושומרון לא גרים אנשים. גרים שם "מתנחלים". לדבריו, "לו הביטוי הזה היה בא לעולם רק על מנת להסביר מה הפעולה שעושים האנשים הללו, הנוחלים את הארץ, זה היה בסדר. אלא שהוא לא. הביטוי הזה בא ללמד על השתייכותם לקבוצה. קבוצת ה"מתנחלים". "לחברי הקבוצה הזו אין פנים ואין שמות. כלומר יש, אבל הם לא חשובים. כי הפרטים בקבוצה הזו הם חלק מגוש גדול. כך, למרות שהם מונים כבר למעלה מ- 300 אלף, אפשר לדווח על "זעם בקרב המתנחלים" או על "דאגה אצל המתנחלים". כולם זועמים. כולם דואגים. כולם פועלים זהים ב"מפעל ההתנחלות". ומה עושים חברי הקבוצה הזו ביומיום? כמובן, מתנחלים. הם קמים בבוקר ומתנחלים, מצחצחים שיניים וממהרים להתנחל ובערב מתפללים ערבית ונכנסים להתנחל במיטה. חשבתי על העניין הזה כשראיתי את כתבתו של דורון הרמן, בחדשות ערוץ 10, ביום שבו הרסו הדחפורים שלושה בתים במגרון. היו בה, בכתבה הזו, צילומי הטרקטורים המפילים את הקירות ותמונות המקומיים הנאבקים והשוטרים ההודפים אותם. רק פרט אחד קטן שכח הכתב לספר לנו. מי הם בעלי הבתים הללו, שקרסו. לא ראינו אותם, לא שמענו איש מהם, לא סיפרו לנו כמה ילדים יש להם (12) ולא ראינו איך הם נראים. לכבוד שבו זכו אנשי אל ערקיב הבדואים בנגב, כשבתיהם הבלתי חוקיים נהרסו, לא זכו אנשי מגרון. כי לא את הבית של תמי ואורי גוטמן, של שלום ואביטל גפן ושל חיים ורוחמה טייטלבום הרסו הדחפורים. הם הרסו שלושה בתים של "מתנחלים". ועוד הערה אחת בענייני מגרון לכתב חדשות ערוץ 2: החבורה שצילמת מתפללת ביישוב בעיצומו של ליל ההריסה, לא עסקה ב"תפילות וקינות של מתנחלים, המתפללים שרוע הגזירה יוסר", אלא בסך הכל באמירת סליחות". לקריאת הטור המלא
