כמעט שנה אחרי ששקריו של קצין מג"ב אמיר פארס נחשפו בבית משפט השלום בירושלים, החליטה גם המחלקה לחקירות שוטרים להעמידו לדין, על 3 עדויות שקר שמסר כדי להכחיש מעשיו האלימים בעמונה. בארגון זכויות האדם ביש"ע, שניהל את התיק לאורך השנים, והצליח לחשוף את שקריו של השוטר, נרשם בסיפוק פרק נוסף במה שמכונה "פרשת אמיר פארס". בארגון אומרים, כי "הקושי האמתי בתיק היה לא בחשיפת השקרים של השוטר, אלה היו כמעט גלויים לעין. הקושי היה בשכנוע של מערכת אכיפת החוק, להכיר בשקרים אלה, ולאחר מכן – למצות את הדין עם השוטר על שקריו." השתלשלות הפרשה - חלק א' פרשת אמיר פארס היא למעשה סיפורו של מנחם לב, מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית בית אל, שהותקף באלימות בעמונה ע"י קצין המג"ב אמיר פארס. לב הגיע לעמונה על מנת לשמור על תלמידיו ולמזער את האלימות ככל הניתן, אך תוך זמן קצר מצא את עצמו מותקף באלימות, כשפארס דוחף אותו שוב ושוב, מפיל אותו וגורם לו לחבלות קשות, ולקושי בתפקוד שנמשך מספר שבועות. מנחם לב לקח את שמו ומספרו האישי של הקצין התוקף, והבטיח לעצמו למצות עימו את הדין. הוא לא תאר לעצמו איזה מסלול מכשולים ארוך ומייגע יאלץ לעבור לשם כך. בשלב ראשון, הגיש מנחם לב תלונה למח"ש. מח"ש זימנה את פארס לחקירה, אך הוא טען כי בעמונה היה בכלל פצוע ומוגבל בתנועותיו, ולא יכול היה לתקוף את מנחם לב: "אני על הדקה הראשונה חטפתי 2 בלוקים....זה היה בשעות הבוקר בשעה 0930 בערך...הלכתי למרפאה לחובש שמו לי על היד קרש תמיכה והתיישבתי בצד מול הפלוגה והמשכתי לדאוג להם למים וכדומה..." חוקר מח"ש לא טרח לברר האם הקצין דיבר אמת או שמא שיקר בנוגע לפציעתו. חמור מכך: דקות ספורות לאחר שהקצין פארס העיד בפני חוקר מח"ש על פציעתו – צפו הקצין והחוקר יחד בסרטון, בו מתועד פקד אמיר פארס כשהוא מניע את 2 ידיו בחופשיות ובטווח תנועות מלא. משום מה, לא מצא החוקר לנכון לעמת את הקצין במהלך החקירה עם הסתירה הברורה בין הסרטון ובין דבריו שנמסרו תחת אזהרה באותו מעמד. התיק נסגר מחוסר ראיות. בשלב שני, ביקש מנחם לב לערער על החלטת הסגירה של מח"ש, וביקש לשם כך את עזרת ארגון זכויות האדם ביש"ע. הארגון שהעמיד לרשותו עו"ד, והעביר את התיק למחלקת התחקירים והמז"פ (מעבדה לזיהוי פלילי) של הארגון, שם אותרה סידרה של תמונות בהן צולם פארס בעמונה, כששתי ידיו בריאות ומתפקדות באופן מלא, ואחת מהן אוחזת באלה. זאת בנוסף לסרטון, בו נראה פארס ממש "מדגמן" פעילות מלאה בשתי ידיים. כן איתרו תחקירני הארגון עד ראיה לתקיפתו של מנחם לב. את כל הממצאים האלה העביר עו"ד חיים כהן למח"ש ולפרקליטות המדינה, ודרש לפתוח את התיק מחדש, ולהעמיד את פארס לדין גם על עדות שקר. "התמונות מעלות את החשד הכבד כי הקצין אמיר פארס, העיד עדות שקר ושיבש הליכי חקירה....ואילו בסרט ניתן לצפות באופן ברור ביותר בקצין פארס, כשהוא מפעיל באופן חופשי ומלא את 2 זרועותיו, ומבצע בין היתר את הפעולות הבאות: מניף אלה ביד ימין, מוריד את מכסה הקסדה ביד שמאל, טופח טפיחה על שכמו של אחד המפגינים ביד שמאל, ומנופף בשתי הידיים שוב ושוב. ניכר בעליל, שהקצין הנילון לא נפצע באף אחת מידיו, לא נזקק לקרש תמיכה, ולא היה מוגבל בתנועותיו בשום אופן" – כתב עו"ד חיים כהן למח"ש. אך מח"ש לא חידשה את החקירה, לא זימנה את העד הנוסף, ולא מצאה לנכון לבדוק אם פארס שיקר בעדותו. התיק עבר כלאחר יד למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, שם נסגר סופית ע"י עו"ד שי ניצן: "המשנה לפרקליט המדינה אינו מוצא כי נפל פגם בהחלטת המחלקה לחקירות שוטרים המצדיק את התערבותו" – נכתב בהודעה שנשלחה למנחם לב. בשלב שלישי, הגיש מנחם לב תביעה נזיקית כנגד אמיר פארס, בתקווה שבבית המשפט יצליח להוכיח את מה שבמח"ש ובפרקליטות סרבו לשמוע ולבדוק. אבל אז, החליטה פרקליטות המדינה להעניק לסנ"צ פארס חסינות - על בסיס החלטת מח"ש לסגור את התיק. לאור התפתחות זו, פנה עו"ד חיים כהן לבית המשפט בבקשה לקבוע שלא מתקיימים תנאי החסינות: "האם ניתן לבסס הודעת חסינות לעובד ציבור על עדות הנחזית להיות עדות שקר? כיצד חוקר מח"ש מנוסה לא הבחין בניגוד המוחלט שבין גרסתו של השוטר לבין התמונות הנעות שהופיעו בסרטון שנצפה על ידי החוקר והשוטר, ביחד, באופן שלא ניתן לכך שום ביטוי- לא במהלך החקירה ולא במסגרת קבלת ההחלטות בערר? האם ניתן לבסס הודעת חסינות על תיק מח"ש אשר במקרה הטוב נחקר באופן רשלני ובמקרה הפחות טוב נחקר מתוך נטיה שלא למצות את הדין עם השוטר הנחקר?" – כתב עו"ד כהן בבקשתו. במהלך הדיון בסוגיית החסינות, שהתקיים לפני כשנתיים וחצי הודה מציג המדינה עו"ד מני פילזר, כי המשנה לפרקליט המדינה עו"ד אורית סון, שהחליטה על החסינות, לא צפתה כלל בסרט ולא הכירה את משמעויותיו. אך למרות זאת הוא סרב לוותר על החסינות, משום שלדבריו "המטרה של התובע היא ניגוח עובדי ציבור" ו"אם אני לא נותן חסינות לשוטר זה סוג של הבעת אי-אמון". השופט דראל לא קיבל טענות אלה ואמר כי "העמדת עובדי ציבור לדין באופן אישי היא אכן במקומה במקרים המתאימים. עובדי ציבור צריכים לדעת שהתנהגותם עלולה לחייב אותם אישית בתוצאותיה, גם בנזיקין". השופט מתח ביקורת על התנהלות מח"ש בחקירת התיק, ועל אופן קבלת ההחלטות ע"י פרקליטות המדינה: "אני מתקשה להבין למה להגן על החלטה שהתקבלה בלא שנבחנו כל הנתונים" – אמר השופט – "כל רשות מנהלית אחרת שהיתה מקבלת החלטה בלי לראות את כל החומר – היה מקום לפסול את החלטתה...המדינה אינה יכולה לקבל החלטות כגוף אינטרסנטי, והדברים נכונים גם לגבי מח"ש. יש מקרים שאנחנו כשופטים עדים ליכולות מדהימות של מח"ש. במקרה הזה, מן הראוי היה לתת את התיק לחוקר מח"ש כדי שיתחיל את כל החקירה מראשיתה". בסיום הדיון הציע השופט לעו"ד פילזר שהמדינה תשקול מחדש את עמדתה, תוך 7 ימים. בתום 7 הימים הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט, כי "בשים לב להערותיו של בית המשפט הנכבד במהלך הדיון" היא משעה את החסינות שניתנה לפקד אמרי פארס, ובשלב זה הוא יתבע אישית על הנזק שנגרם לתובע מנחם לב. לקראת השלב הרביעי – דיון ההוכחות בתביעה הנזיקית, חזר אמיר פארס וטען בתצהיר כי הוא בכלל לא יכול היה לדחוף את מנחם לב או לפגוע בו, מאחר והוא-עצמו נפצע כבר בדקות הראשונות של אירוע עמונה, ידו נפגעה ונחבשה בקרש תמיכה ומכאן ואילך הוא לא יכול היה לתפקד והסתפק בנוכחות סבילה והשגחה על פקודיו. גרסתו זו קרסה במהלך הדיון באולם בית המשפט, אל מול התמונות המוגדלות, המנציחות את תג-השם שלו עם מספרו האישי, ואשר בהן הוא מצולם אוחז באלה, ומתפקד באופן מלא בשתי ידיו. בערב חג הסוכות לפני כשנה, התחוללה דרמה של ממש בבית משפט השלום בירושלים. באולמו של השופט ארנון דראל התקיים דיון ההוכחות בתביעת נזיקין מאירועי עמונה. על דוכן העדים עמד קצין מג"ב אמיר פארס (בנו של מי שהיה מפקד מג"ב – ניצב בדימוס חוסיין פארס). פארס, שהעיד במסגרת תביעת נזיקין שהוגשה נגדו, טען בתוקף שוב ושוב שהוא אינו מזהה את עצמו בתמונות שהוצגו בפניו, תמונות שצולמו במהלך אירועי עמונה. גם כשבוצע תקריב של התמונה, וניתן היה לקרוא בהגדלה את תג-השם של השוטר המצולם – המשיך פארס לטעון "זה לא אני". "האם אתה יכול להגיד לבית המשפט מה כתוב על התג של הבחור הזה?" – שאל עו"ד חיים כהן, בא כוחו של התובע. "אמיר פארס" – קרא פארס מתוך התמונה, ובכל זאת הוסיף: "לא מזהה את עצמי". בשלב זה ביקש השופט דראל להתבונן בתמונה מקרוב, הביט שוב בפניו של פארס, ושאל אותו: "אתה בכל פעילות או בפעילות בעמונה השתמשת בתג הזה?" "כן" – השיב פארס. "האם יתכן שמישהו יזייף את התג שלך?" – שאל השופט. "יש הרבה אנשים שמתחלפים עם התגים" – השיב פארס... גם עורך הדין מטעם הפרקליטות, שייצג את פארס בדיון, לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. הוא התבונן שוב ושוב בתמונה המוגדלת, עם התג והמספר האישי של הלקוח שלו. ניכר היה שהוא עצמו האמין עד לפני דקות ספורות שהשוטר שבתמונות אינו אמיר פארס, אך העובדות והתמונות מדברות בעד עצמן... ביננבאום ביקש הפסקה. לאחר שיחה נוקבת עם לקוחו מחוץ לאולם בית המשפט, חזר לשלב הסיכומים בו הודה כי "הוא אומר שהוא לא יודע מי זה, אבל זה לא הוא. אני מניח שמדובר בתמונתו של הנתבע..." בשלב זה קם הנתבע, פקד אמיר פארס, ממקומו, יצא ללא בקשת רשות ובאמצע הדיון מאולם בית המשפט, ולא חזר אליו עוד... ימים ספורים לאחר מכן ניתן פסק הדין: פארס והמשטרה ישלמו למנחם לב סכום של 28,000 ₪, מתוכן 10,000 ₪ שכר טרחת עו"ד שישולם בעיקר בשל ההליך שהתנהל בסוגיית החסינות, קרי: בשל השקר המתמשך של אמיר פארס, שהתקבל כאמת-לאמיתה על דעתם של מח"ש ופרקליטות המדינה גם יחד. באיחור של ארבע וחצי – הצדק נעשה וגם נראה. בארגון זכויות האדם ביש"ע רשמו בסיפוק את ההצלחה במשפט האזרחי, וחיכו בסבלנות לראות כיצד יפעלו עכשיו פרקליטות המדינה ומח"ש, ביוזמתם-הם, כלפי השוטר שנתפס בקלקלתו ושהביך גם אותם. האכזבה לא אחרה לבוא: ראשית, הפרקליטות חרה לשלם מקופת המדינה את מלוא הסכום, למרות שהיתה לה אפשרות לגבות לפחות את חלקו מהשוטר שסרח. בהמשך, השיב שר המשפטים מעל דוכן הכנסת לשאילתא של ח"כ אריה אלדד, כי "רק במקרים חריגים נפתחת חקירה בשל אי מתן אמון בעדותו של עד" וכי "המחלקה לחקירות שוטרים לא מצאה מקום לחקירה נוספת". בארגון לא אמרו נואש, והחלו לנהל את הפרק החמישי של המאבק: במכתב התלונה למח"ש פורטו של 3 עדויות השקר של פארס: בעדותו במח"ש, בתצהיר-בשבועה שמסר לבית המשפט, ובמהלך עדותו בפני השופט, וצורפו כל המסמכים והתמונות. בפרק הסיום של התלונה כתבה מנהלת הארגון למנהל מח"ש: "בראיון לעתון הארץ לפני חודש ימים בדיוק (27.12.10) אמרת כי: "לפני שנה וחצי שינינו את המדיניות והחלטנו להעמיד לדין שוטרים שאנחנו יודעים שהטעו אותנו במכוון, על שיבוש הליכי חקירה". זאת אמרת, לאחר שמנית באותו ראיון את נזקי העבירה של עדות שקר ואת חומרתה. פקד אמיר פארס הטעה במכוון את מח"ש, הטעה במכוון את פרקליטות המדינה (המחלקה האזרחית), והטעה במכוון את בית המשפט. על ההטעויות האלה שילמה מדינת ישראל סכום של 28,000 ₪ - תוצאות ההליך האזרחי שהתנהל תחת קו-הגנה מוטעה בשל שקריו של פארס, שהמערכת כולה האמינה להם.האם יתכן שמח"ש תעבור לסדר היום על כל אלה?" במקביל לפניה למח"ש, בוצעה גם פניה ליועץ המשפטי לממשלה, תוך הצגת הדברים במלוא חומרתם: "מה משמעות העובדות המובאות לעיל" – שאלה אורית סטרוק את היועץ ויינשטיין – "האם השקר משתלם? והאם לאור העובדות שנפרסו בפניך, תנחה לשנות את ההחלטה לגבי פארס?" קרוב לשנה חקרה מח"ש את התיק בפעם השניה. והיום – הגיעה ההחלטה: השוטר יועמד לדין הן על התקיפה והן על השקרים. בארגון זכויות האדם ביש"ע עדיין לא רגועים. "דין משמעתי יכול להסתיים גם בנזיפה או הערה קלה" – מציינים שם – "נצטרך להמשיך ולעמוד על המשמר". בארגון אומרים עוד, כי "הקושי האמתי בתיק היה לא בחשיפת השקרים של השוטר, אלה היו כמעט גלויים לעין. הקושי היה בשכנוע של מערכת אכיפת החוק, להכיר בשקרים אלה, ולמצות את הדין עם השוטר על שקריו."
