ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאם אתמול (שישי) בפני העצרת הכללית של האו"ם. נתניהו נאם זמן קצר לאחר נאומו של אבו מאזן, דבר שאפשר לו להשיב לדברי אבו מאזן. בדבריו התייחס נתניהו לדרישת הפלסטינים לקבל הכרה כמדינה ואמר, כי "הפלסטינים צריכים לעשות שלום ואחר כך לקבל מדינה. אחרי שיחתמו על הסכם שלום, ישראל לא תהיה האחרונה שתקבל את המדינה הפלסטינית, אלא הראשונה שתכיר בה". נתניהו הבהיר, כי ידיה של ישראל מושטות לשלום ופנה לאבו מאזן ואמר "שנינו טסנו לניו יורק, אנחנו באותה עיר ובאותו בניין, בוא ניפגש כאן היום ונתחיל לדבר. בוא נדבר דוּגרי, כמו שאומרים במזרח התיכון". ראש הממשלה נתניהו אמר בפתח נאומו: בשם ישראל והעם היהודי אני מושיט יד לשלום. אני מושיט אותה למצרים ולירדן בשכנות מחודשת, ולעם בטורקיה - בכבוד וברצון טוב. אני מושיט את ידי לשלום לעמי לוב ותוניסיה הנאבקים למען החופש ולאלה המבקשים לבנות עולם דמוקרטי; לעמים בסוריה ובלבנון ובאיראן ולאלה הנאבקים בדיכוי אכזר. אבל במיוחד אני מושיט את ידי לעם הפלסטיני, שעמו אני מבקש ליצור שלום צודק ובר קיימא. בדבריו תקף נתניהו את הנטיה של האו"ם כנגד ישראל באומרו:"כאן, באו"ם, הרוב האוטומטי יכול להחליט על הכל. יכולים להחליט שהשמש זורחת במערב. יכולים גם להחליט, והחליטו, שהכותל המערבי, שהוא המקום הכי קדוש ליהודים, הוא שטח כבוש". באשר לטענותיו של אבו מאזן בעניין ההתנחלויות לפיהן לב הסכסוך הוא ההתנחלויות, הגיב נתניהו ואמר, כי "זה מוזר, הסכסוך בינינו מתחולל כמעט חצי מאה, לפני שהייתה התנחלות אחת בגדה. אז אם זה נכון, אני מניח שההתנחלויות הן תל אביב, חיפה, יפו ובאר שבע. אולי לזה התכוון אבו מאזן כשאמר שישראל כובשת אדמה פלסטינית 63 שנה, כלומר מ-1948. זה מבהיר אמת פשוטה - לב הסכסוך אינו ההתנחלויות. ההתנחלויות הן תוצאה של הסכסוך. ההתנחלויות הן משהו שצריך לדון בו במו"מ. אבל עיקר הסכסוך הוא הסירוב הפלסטיני להכיר במדינה היהודית. הגיע הזמן שהקהילה הפלסטינית תכיר במה שכל מנהיג מכיר בו - ישראל היא המדינה היהודית". יש כאלו שטוענים שישראל צריכה לעשות ויתורים ולעשות פשרות. זה נשמע פשוט. זה נשמע כך: תעזבו את השטחים ואז השלום יתחזק, המתונים יתחזקו, הרדיקלים ירוסנו. האנשים האלה אומרים לי כל הזמן:"רק תציע הצעה גורפת והכול יסתדר. יש רק בעיה אחת בתיאוריה הזו: ניסינו את זה וזה לא עבד". נתניהו ציין, כי בשנת אלפיים ישראל הציעה הצעת שלום גורפת שענתה על כל הדרישות הפלסטיניות. ערפאת דחה את זה ואז הפלסטינים פתחו במתקפת טרור שאחראית למותם של אלפי ישראלים. אולמרט הציע ב-2008 הצעה יותר מרחיקה לכת. הנשיא עבאס לא הגיב. אבל ישראל לא רק הציעה. אנחנו ממש עזבנו שטחים. נסוגנו מלבנון ב-2000, מכל סנטימטר של רצועת עזה ב-2005. זה לא הרגיע את הסופה האיסלאמית זה רק הביא את הסופה הזו קרוב יותר והפך אותה לחזקה יותר. חיזבאללה וחמאס ירו אלפי טילים על ערינו. לא הקפאנו את ההתנחלויות בעזה, עקרנו אותם. עשינו בדיוק את מה שהתאוריה אומרת. אני לא חושב שאנשים זוכרים כמה רחוק הלכנו להשיג שלום. עקרנו אנשים מבתיהם, הוצאנו ילדים מהגנים ובתי הספר, הרסנו בבולדוזרים בתי כנסת, אפילו פינינו בתי קברות. ואז לאחר שעשינו את כל זה נתנו את המפתחות של עזה לנשיא עבאס. התאוריה אומרת שזה אמור להסתדר ושהרשות יכולה לבנות מדינה. כל העולם הריע לנסיגה שלנו כמעשה נועז של שלום. אבל, לא קיבלנו שלום. קיבלנו מלחמה. קיבלנו את איראן. הרשות התמוטטה ביום אחד ועשרת אלפים טילים הועברו על ידי איראן, שלא לדבר על כלי הנשק שזורמים מסיני לעזה. מדוע שזה לא יקרה שוב בגדה המערבית? רוב הערים המרכזיות שלנו בדרום המדינה הן בטווח של תריסר קילומטרים מעזה, אבל במרכז המדינה חלק מהערים הפלסטיניות הן כמה קילומטרים מהקצה של הגדה המערבית. מישהו מכם יביא סכנה כל כך קרובה לערים שלכם? נתניהו דיבר על צורכי הביטחון של ישראל ואמר: ישראל מוכנה למדינה פלסטינית בגדה המערבית, אבל אנו לא מוכנים לעוד רצועת עזה ולכן אנו רוצים סידורי ביטחון אמיתיים. אבל הפלסטינים מסרבים למשא-ומתן. איך מגינים על מדינה כה קטנה שמוקפת על ידי אנשים שנשבעו להשמיד אותה וחמושים על-ידי טילי גראד? אי אפשר להגן עליה רק מהרצועה הקטנה. ישראל צריכה עומק אסטרטגי וזו הסיבה שהחלטה 242 לא דרשה מישראל לעזוב את כל השטחים ב-67' אלא דיברה על נסיגה משטחים לגבולות שניתן להגן עליהם. כדי להגן על עצמה ישראל חייבת לשמור על נוכחות צבאית במוקדים אסטרטגיים חשובים בגדה המערבית. הסברתי את זה לאבו מאזן. הוא ענה שאם פלסטין תהיה מדינה עצמאית היא לא תוכל לקבל את ההסכם הזה. למה לא? לארה"ב יש לוחמים ביפן, לבריטניה יש בסיסים בקפריסין ואף אחד לא טוען שהן לא ריבוניות. הפלסטינים חייבים קודם להשיג שלום עם ישראל ואז לקבל את מדינתם.
