בברכתו לקראת השנה החדשה מדבר הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר, על ייחודו של היום ויחסו ליום הכיפורים. בראשית דבריו הוא שואל מדוע קדם ר"ה ליום כיפור, יום הדין לפני יום המחילה? לכאורה היה נכון שיהיה הםוך, קודם טהרה ורק לאחר מכן כניסה ליום הדין. מקור התשובה במחלוקת בית הלל ובית שמאי על סדר ברכות הקידוש: פרי הגפן או קודם קידוש השבת, מחלוקת שעניינה הוא: ב"ש סבורים שעל היהודי לחוש את הקדושה, ומתוך כך שמחה שתביא לשתיית היין. בית הלל סבורים שהמציאות היא אחרת. האדם היהודי שב מעמל יומו אל תוך כניסת השבת ועדיין אינו חש את קדושת היום, ועל כן הוא זקוק לשתיית היין שישמח אותו ויקרב אותו להפנמת קדושת היום, וכך נפסק. כך הוא הדין גם בשאלת ראש השנה ויום הכיפורים. ביום הכיפורים האדם הופך דומה למלאכי השרת ולא ניתן להיכנס למעמד זה אלא מתוך הדרגה, וראש השנה שבו נקבע דינו של אדם מהווה מדרגה שכזו בדרך אל היום הקדוש בשנה. הרב מצגר מתייחס בדבריו לסכנות שסביב מדינת ישראל ומציין כי מדינות רבות סביבנו יצרו מציאות של טרור ודיקטטורה מתוך השאיפה לדמוקרטיה, שאיפה שקרסה. "האיומים שסביבנו הם יותר מהרגיל", אומר הרב מצגר ומביע תקווה שהתפילות יובילו לכך שכל אותן מהפכות לא תהיינה לרעת עם ישראל אלא להיפך. "יש הרבה סיבות למה להתפלל". את דבריו חותם הרב מצגר בראשי התיבות של השנה החדשה תשע"ב: ש ומע ת פילות ע מו ב רחמים.
