המוני בית ישראל יסבו הערב (רביעי) בליל ראש השנה לשולחן לקיים את סדר הסימנים בהם התמר והתפוח בדבש והרימון כדי לברך שנזכה לשנה טובה. וכן יגיעו מחר לבתי הכנסת לשמוע את קול השופר המכריז על המלכת ה' ומעורר את האדם לשוב בתשובה. משמעות ראש השנה ראש השנה הוא יום בריאת העולם כפי שאנו אומרים בתפילה 'זה היום תחילת מעשיך', לכן הוא גם יום הדין, בו נסקרים כל מעשי בראשית לפני ה' וכן הוא יום המלכת ה' על העולם, שהרי תכלית בריאת העולם היא שכל הבריות יכירו במלכות ה'. לפיכך אומרים בתפילה את פסוקי המלכויות זיכרונות ושופרות, ותוקעים בשופר שהוא המעורר את האדם לשוב אל ה' ולזכור שהוא מלך העולם. סימנים בליל ראש השנה נוהגים לאכול בליל ראש השנה בסעודה מאכלים שיש בהם סימן ברכה לשנה החדשה. נוהגים לאכול תמר ולומר 'שיתמו שונאינו ואויבנו וכל מבקשי רעתנו'. נוהגים לאכול תפוח בדבש ולומר 'שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה', כן נוהגים לאכול ראש של כבש (או של דג) ואומרים: 'שנהיה לראש ולא נהיה לזנב'. וכן אוכלים גרעיני רימון ואומרים: 'שירבו זכויותינו כרימון'. הטעם לסימנים אלו הוא שלראש השנה בתור היותו היום הראשון של השנה, יש השפעה גדולה על כל ימות השנה, לכן מברכים ברכות רבות לקראת השנה החדשה שתהיה כולה בסימן טוב. תפילות החג בתפילות החג נוהגים לומר בתפילת שמונה עשרה בסיום הברכה השלישית 'המלך הקדוש' לפי שבימים אלו מתגלה ביותר מלכות ה' בעולם. בתפילות החג ניתן דגש על תכלית בריאת העולם והתקווה לעולם מתוקן שבו כל הברואים יכירו במלכות ה', 'ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'. וכן 'כל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'. בתפילת מוסף אומרים את פסוקי המלכויות זיכרונות ושופרות כפי שתיקנו חכמים כמובא במסכת ראש השנה, "אמר הקב"ה אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות כדי שיעלה זיכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר " - היינו שופר של איל שמזכיר את עקידת יצחק. פסוקי המלכויות מורים על מלכות ה' בעולם, פסוקי הזיכרונות מראים על הקשר הגדול בין ישראל לקב"ה שלא משתנה לעולם, ופסוקי השופרות מזכירים לנו את מעמד הר סיני וקבלת התורה ושאיפתנו לתיקון עולם בקיבוץ גלויות וימות המשיח. בראש השנה ובעשרת ימי התשובה נוהגים להוסיף בתפילת שמונה עשרה בקשות הקשורות לימים אלו, כמו: 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים'. 'מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו לחיים ברחמים'. 'וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך', ו'בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה ניזכר וניכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל'. בהוספות אלו מבקשים אנו מה' שיזכרנו לחיים טובים, חיים שכל תכליתם 'למענך אלקים חיים'. בהוספות אלו אם בדיעבד אדם שכח להזכירם, אינו חוזר, לעומת זאת אם לא אמר 'המלך הקדוש' חוזר לראש התפילה. השופר עיקר ראש השנה הוא המצווה המיוחדת שבו, לשמוע את קול השופר. השופר הוא קול המעורר את האדם לשוב בתשובה, לשוב אל עולמו הפנימי, להתחבר להיסטוריה של עם ישראל ולשאיפות העתיד שלו. להתחבר לשופר של מעמד הר סיני בו עם ישראל קיבל את התורה, וכן לזכור את שופרו של משיח שאליו אנו שואפים. תוקעים בשופר של איל כדי להזכיר את עקידת יצחק שמסר נפשו לה', ובזכות מסירות נפשו בעקידה אנו מתפללים שהקב"ה יחוס וירחם עלינו ויגאל אותנו בגאולה השלמה. בשופר תוקעים תקיעה פשוטה בהתחלה, לאחר מכן שברים ותרועה, שהם שתי צורות לביטויי השבר והבכי, ולאחריהם שוב תקיעה פשוטה. גם זה סמל לחיים שתחילה הם תמימים וישרים וטהורים, אחר כך עלול האדם בהמשך החיים להגיע בניסיונות שיש לו לנפילה וסיבוכים, ואחר כך שוב הוא מתקן עצמו וחוזר לפנימיותו הטובה והטהורה ועולה על דרך הישר. תשליך לאחר תפילת מנחה של יום ראשון של ראש השנה, נוהגים ללכת בסמוך למקום מים, נהר או מעין או אפילו ברז מים (במקום שאין מעיין), ואומרים את נוסח התשליך, שבסופו מנערים את הכיסים כאילו משליכים את החטאים מאתנו. עשרת ימי התשובה עשרת ימי התשובה המתחילים בראש השנה הם זמן מיוחד לתשובה תפילה וסליחה, ונוהגים ישראל לדקדק במצוות ומעשים טובים בימים אלו יותר מבכל השנה, ועל זמן זה נאמר שה' מצוי לכול, 'דרשו ד' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'. על פי המקובלים יש לימים אלו יכולת תיקון לגבי כל המעשים של השנה שעברה, וכן רבה השפעתם על ימות השנה החדשה, שכן הכל הולך אחר ההתחלה. ימים אלו מגיעים לשיאם ביום הקדוש יום הכיפורים שהוא יום התשובה והמחילה לישראל.
