"עקרון המפתח שלנו הוא חופש דת וחופש מדת. זו זכות אדם, זכות יסוד. אלא שהמימסד הדתי המשולב במערכת המדינתית וכבר בלע חלקים ממנה", כותב חבר הכנסת ניצן הורביץ (מרץ החדשה) לתומכיו. "למשל במשרד החינוך או במשרד הפנים, מאופיין בעצם מהותו בכיתתיות, בכפייה דתית, ובהדרת קבוצות שלמות – למעשה, כל מי שאיננו גבר יהודי אורתודוקסי. לכן כדי לממש במלואה את הזכות לחופש דת ולחופש מדת, צריך להיאבק על הפרדת דת ומדינה", יש גם כאלה המעדיפים הגדרה ישראלית, או עברית, או אוניברסאלית, אנושית או אישית כלשהי – וזו זכותו של כל אדם במדינה יהודית דמוקרטית כותב הורוביץ. "ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית במובן זה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי וגם מדינת כל אזרחיה, בני כל הדתות והקבוצות, הזכאים לשיוויון מלא. זו התפיסה הציונית שלנו. ישראל איננה מדינה דתית ואיננה מדינת הלכה, והיהדות שלנו – וכן, אני יהודי לא פחות מכל חובש כיפה או שטריימל - היא יהדות פלורליסטית, מכילה, הומניסטית. יהדות שמכבדת כל אדם, גם אם אינו יהודי, יהדות שהיא הראשונה להיאבק בגזענות ולא רק בגלל שיהודים סבלו מגזענות יותר מכל עם אחר, אלא מפני שזו מהותה של יהדות. וגם יש בינינו, אנשים חופשיים, רבים שכלל אינם נזקקים להגדרות של דת ואמונה, וחשים יהודים במורשתם, בתרבותם, או פשוט בהשתייכותם. יש גם כאלה המעדיפים הגדרה ישראלית, או עברית, או אוניברסאלית, אנושית או אישית כלשהי – וזו זכותו של כל אדם במדינה יהודית דמוקרטית". עוד הוא כותב כי המדינה הדמוקרטית והיהודית מזמן כבר נחטפה, כלשונו, "אין צורך לבקש את עזרת הציבור באיתורה. אנחנו יודעים היכן היא נמצאת. קיצונים, קנאים ערלי לב, עסקנים גסים, חטפו את היהדות למקום אפל, והפכו אותה לקרדום המכה בממלכתיות הישראלית ומקעקע את יסודות החברה החופשית שלנו. אין לזה דבר וחצי דבר עם ערכים או אמונה. והסובלים העיקריים מההקצנה, "מהחומרא", מהכיתתיות, הם דווקא אנשים דתיים, בעיקר נשים. הם כותבים לי, מדי שבוע, על הדיכוי, הבורות, וההשפלה. וכשהדברים נעשים בחסות ממלכתית, בשם החוק, ובתקציב המדינה, זה כבר לא מאבק "יהודי" או "דתי", אלא מאבק על נפשה וזהותה של המדינה". בסוף דבריו מתייחס הורביץ במשפט למנהג הכפרות באמצעות תרנגול ומכנה אותו "דוחה".
