עם פרופ' אריאל הירשפלד, ראש החוג לספרות עברית, יידיש ופלוקלור באוניברסיטה עברית, שוחחנו ביומן ערוץ 7 על זכייתו של המשורר השוודי, תומס טרנסטרומר, בפרס נובל לספרות בשבוע שעבר. לדבריו השירה של טרנסטרומר חובקת עולם בהיותה נוגעת בחיי האדם באשר הוא, ושירה כזו הנוגעת בכל אחד ואחד ראויה לפרס. פרופ' הירשפלד מציין ששירתו של טרנסטרומר זכתה לתרגום עברי בידי גלית חזן רוקם שהוציאה ספר שירתו לפני שנים אחדות, "העובדה שהוא נוגע בעניינים הנוגעים להרבה אנשים. היכולת שלו לגעת בבעיות גדולות ונושאים חשובים בצורה שיש בה הארה מקורית, בעלת תובנה חדשה, זה מה שעושה אותו גדול". באשר לאופן בחירת הזוכה בפרס סבור הירשפלד שמדובר בין השאר גם בשיקולים פוליטיים, ולהערכתו ועדת הפרס מעוניינת להעניק את הפרס בכל שנה לאזור גיאוגרפי אחר בעולם כדי לתת ייצוג הולם לכל מקום בעולם. "הם עוברים ככה במשך הדור האחרון. הם נתנו לאנשים מהאיים הגרנאדיריים, דרך אמריקה, אירופה, המזרח הרחוק, וכן הלאה", וכעת הגיעה השעה לתת "לעצמם", למשורר משלהם, משורר שוודי. עם זאת הוא מדגיש כי למיטב ידיעתו קיימת הפרדה מוחלטת בין הועדות השונות העוסקות בתחומים שונים. "כל אחת עסוקה בתחום שלה ומקבלת המלצות מתת ועדות שפזורות גם במקומות אחרים". הירשפלד מתייחס לזוכי פרס נובל לספרות שיצירתם הייתה מקומית ומחוזית יותר באופייה, ומציין שכדי לאבחן את יצירתו של משורר או סופר ולדעת אם היא ראויה לפרס מקבלים חברי הועדה המלצות ממומחים בני המקום שבו חי המשורר בכדי להכיר את היצירה לעומקה. באשר ליצירתו של ש"י עגנון העוסקת לכאורה בנושאים רחוקים לחלוטין מאלו המוכרים לחברי ועדת הפרס, ואף כתובה בסגנון שאינו מובן למי שאינו מצוי ברבדי הכתיבה היהודית, קובע פרופ' הירשפלד ש"כאשר ספרות היא גדולה אז גם אם היא מקומית ופרטיקולארית היא עדיין גדולה. עגנון לא באמת מדבר רק על היהודים ואל היהודים. גדולתו עוברת גם את המתרס הזה". הוא מוסיף ומציין שחוות הדעת שנכתבה על עגנון והוגשה לועדת הפרס הייתה חוות דעתו של קורצווייל, והיא זו שהוקראה על ידי ועדת הפרס בהיותה מנומקת היטב. "ההערצה שלו לעגנון לא הייתה מיוסדת על אהבה סתם". פרופ' הירשפלד מתייחס בדבריו גם למועמדותו הכמעט נצחית של עמוס עוז לפרס וליצירתו ואומר שיתכן והוא באופן אישי מעט פחות מתרשם מיצירתו של עוז, אך הוא סבור שיצירתו יצרה נוכחות מיוחדת ויוצאת מהכלל ליצירה הישראלית ברחבי העולם, "היצירה הזו נתנה לספרות העברית מקום מכובד מאוד בכל העולם המערבי. זהו הישג לא מבוטל ומעניין מאוד, והוא של עמוס עוז, ולכן אני חושב שיש הרבה טעם לתת לו את פרס נובל". על אף עמדתו האישית מדגיש הירשפלד שיצירתו נקראת בכל מקום בעולם והיא אינה עוסקת רק בירכתי המזרח התיכון, כלשונו, ולהערכתו בתוך שנתיים או שלוש הוא אכן יזכה בפרס הנכסף.
