העיתונאי קלמן ליבסקינד קורא בטורו השבועי לאזרחי ישראל שלא להפוך את יום שחרור שליט ליום של חגיגות ולהתחשב בכאבן של המשפחות השכולות. "האינסטינקט הראשוני שלי, בעקבות אישור עיסקת שליט, היה לעשות כמעשה דוד המלך. כל עוד ניתן היה לעשות דבר מה כדי למנוע את הקטסטרופה, את קריסת המדיניות שלה הטיפה מדינת ישראל כל השנים במלחמתה בטרור, צריך היה לעשות את זה. להתפלל, לשכנע, לקוות. מרגע שנפלה הגזירה, ספק אם יש עוד טעם לכל אלה. שהרי הרכבת כבר יצאה לדרך. והיום הזה, בכל זאת, הוא יום של שמחה על שובו של גלעד שליט אל חיק משפחתו", כותב ליבסקינד. "ולמרות זאת, בקשה אחת קטנה יש לי. בואו לא נהפוך את היום הזה ליום של ריקודים ברחובות, כמו אלו שבהם צפינו בערב אישור העיסקה בממשלה. בואו נוותר על פתיחת בקבוקי השמפניה שאנשי מטה שליט מתכוונים לצהול איתם היום. בואו לא נשכח שגם אם ליבנו עם משפחת שליט, החוגגת את חזרת בנה החייל הביתה, הרי שמדובר ביום של השפלה ותבוסה גדולה. תבוסה לצה"ל, שחייל שלו נחטף על ידי מחבלים. תבוסה לממשלת ישראל, שנאלצה בלחץ הרחוב לפעול באופן הפוך מהדרך שבה האמינה כל כך הרבה שנים. תבוסה למערכת המשפט שלנו, שפסקי הדין שלה והכרעותיה הפכו להמלצה בלתי מחייבת". ליבסקינד קורא לחשבון נפש בעקבות ביצוע העסקה, "גם התומכים בעיסקה חייבים להפנים שטוב לו ליום הזה שיוקדש לחשבון נפש. מעין יום כיפור קטן. שאין זה יום של חיוכים. שלצד משפחת שליט, שמתאחדת עם בנה, ישנן מאות משפחות שיקיריהן לא ישובו עוד לעולם. נשים, זקנים וטף. תינוקות של בית רבן שנשרפו, שנטבחו ושנשחטו ואשר מדינת ישראל, באופוריה של עיסקת שליט, שכחה אותן השבוע. משפחות שאיש לא טרח לעדכן במתרחש. יתומים שנאלצו לגלוש באתרי האינטרנט כדי לגלות שהרוצח של אבא ואמא הולך הביתה, ושאף אחד לא חשב על דרך מוצלחת יותר לספר להם על זה. עם רב וגדול שרוצחים אכזריים, שגדעו את חיי היקרים לו, יסתכלו אליו הלילה מן המסכים, חיוך מרוח על פניהם ואצבעותיהם מסמנות ניצחון". את דבריו הוא מסיים, "היום, כשאראה את גלעד שליט מתאחד סוף סוף עם הוריו ואחיו, כשאחזה בתפילה שנשאנו לשלומו בבית הכנסת בחמש השנים האחרונות כשהיא מתגשמת, ליבי יהיה איתם. עם היתומים, עם האלמנות, עם ההורים השכולים. עם אלפי בני משפחותיהם של 569 אחינו ואחיותינו, קרבנות הטרור הערבי". לבלוג המלא לחץ כאן.
