בקרב משפחות קרבנות הטרור בקנדה שוררת תחושה של שמחה על פדיון השבוי המהולה בכאב עצום על האובדן ושחרור הרוצחים הפלסטינים מהכלא הישראלי טרם מיצו את עונשם. אתר "שלום טורונטו" מדווח על שתי משפחות קנדיות ששכלו את יקיריהן בפיגוע ב-6 ביולי 1989, לאחר שהמחבל פלסטיני, עבד אלהאדי ראנם, השתלט על נהג אוטובוס 405 בדרך לירושלים ודרדר אותו לתהום. 16 נהרגו בפיגוע ובהם, שלי וולוצ'וב (Shelley Wolochow), בת 33 רופאת שיניים מוונקובר ופרן ריקיס (Fern Rykiss), סטודנטית בת 17 מוויניפג. אימה של פרן הביעה צער באימייל ששלחה ל"וויניפג פרי פרס" על שחרורו של המחבל הרוצח במסגרת עסקת שליט, וציינה כי לאחר ההלוויה של בתה שני קצינים ישראלים הבטיחו לה שהמחבל לא ישוחרר, כיוון שביצע רצח מכוון של אזרחים. גם אחותה השכולה של פרן, הזמרת רומי מייס (Romi Mayes), הביעה מורת רוח על שחרור הרוצח. "אני שמחה עבור גלעד שליט ומשפחתו, אבל כיצד איש אינו חושב על אלף הרוצחים המתאבדים, אשר שוחררו לרחובות בגלל הליך פרוצדורלי. הדבר שם ללעג את מערכת החוק. אני בטוחה שגלעד שליט לא רצה שיהיה דם על ידיו, אבל בה בעת אני סבורה, כי קיימים סיכויים סבירים שהאסירים יחזרו לסורם", כתבה רומי ל"וויניפג פרי פרס". רות, אימה של שלי, אמרה ל"טורונטו סטאר" (18 אוקטובר), כי היא אינה מעוניינת למתוח ביקורת על ישראל על החלטתה לשחרר אסירים במסגרת עסקת החילופין. "אני יודעת שהשחרור של שליט כל כך חשוב", אמרה רות בת ה-83, אך ציינה, כי שחרור האסירים פתח מחדש פצע עמוק שאינו מתרפא ומחזיר את המשפחה לאותו אירוע מר. אחותה השכולה של שלי, איב קמרמן (Eve Camerman), שניצלה בפיגוע קו 405 וכיום בת 59, אמרה: "אינני סבורה שקיימת הצדקה כלשהי לשחרר אותו (את רוצח אחותה), שכן הוא עדיין לא שילם עדיין את המחיר למעשיו והוא ישוב ויתקבל כגיבור".
