16 שנה אחרי רצח רבין, מגלה תחקיר "הארץ" פרטים חדשים על פרשיית אבישי רביב ונסיון השב"כ להכפיש את מחנה הימין. תחקיר "הארץ" מגלה, כי רשלנות של צוות חוקרי השב"כ, בראשותו של סוכן המכונה "ערן", היא זו שחשפה את זהותו של אבישי רביב. עוד לפני הרצח, חשד הרב בני אלון כי רביב סוכן שב"כ והחל לאסוף חומר על פעילותו. אבל רק הטעות של השב"כ סיפקה לו את ההוכחה שלה חיכה. בליל הרצח, היה רביב בהפגנת-נגד קטנה בכיכר רבין. סגנו, בני אהרוני, העיד בתצהיר כי "עם תום העצרת, כשהבחנו בתנועה חריגה של המשטרה, אמרו לנו ‘ירו ברבין'. באותו רגע הבחנתי באבישי רביב משוחח בפלאפון. תוך כדי שיחתו שאלתי אותו אם אין זו הזדמנות להעלות את אי"ל לכותרות. הוא הנהן בראשו בחיוב. פניתי לטלפון ציבורי על מנת למסור הודעה לתקשורת. עם שובי לא פגשתי את אבישי רביב, שנעלם מהשטח עד היום". רביב נעלם כי הוזעק על ידי מפעיליו לירושלים לפגישה בהולה. יומיים מאוחר יותר, ביים השב"כ מעצר של רביב, כדי שיסייע להם בחקירה. הוא הוכנס לתא בו שהתה מרגלית הר שפי, לפעולת דיבוב. הר שפי, אחייניתו של הרב אלון, שוחררה כעבור 48 שעות ממעצר. בשובה לביתה, הסמוך לביתו שבבית אל, סיפרה לאלון ולעסקני הישוב את קורותיה במעצר, והסיפור הביא את אלון לתובנה שיש כאן משהו חריג ביותר כי בבתי הכלא בישראל, לא תיתכן הושבה של גבר ואשה לבדם בתא אחד. בגנזך המדינה, נמצא פרוטוקול עדותו בת 45 העמודים של אלון בפני ועדת החקירה. אלון סיפר לוועדה על פעולת הדיבוב. "מרגלית סיפרה לי, שבחקירתה שנערכה הרבה מאוד זמן, לא הרשו לה לראות אף אחד. די בודדו אותה והציקו לה ככה בזה ובהתמדה לא נתנו לה מנוח בשאלות. האיש היחיד שיכולה היתה לראות (היה) כשביקשה ללכת לשירותים. אחר כך, באורח פלא, יש שם אבישי רביב כשיש לו אזיקים ברגליים. והוא שואל אותה - באורח פלא אף חוקר לא היה בדיוק - והוא שואל אותה, למה לא ברחת, למה לא ירדת למחתרת. והיא עונה לו, למה שאברח. למה שארד למחתרת. אחרי זה מחליף סגנון ואומר, צריך לשמוח, צריך לשמוח, צריכים להיות חזקים. זה הכריח אותי פשוט באופן שיטתי להגיע לכל המחקר הזה שעשיתי ואחר כך להמשיך לבסס את החשדות יותר ויותר". קריה שורצת סוכנים אבישי רביב עבר לקרית ארבע ב-25 בפברואר 1994. היה זה אחרי טבח גולדשטיין במערת המכפלה, ואל מקום אשר עוד לפני הטבח היה מוקד פעילות של הימין הקיצוני ותנועת כך, וכבר פעלו בו סוכני שב"כ. כבר בראשית שנות התשעים, פעל בקריה סוכן השב"כ א', שהביא להפללתו של נחשון ולס ברצח של אשה ערבייה סמוך לקרית ארבע. א' נחשף ונאלץ לעזוב את הקריה. אשתו תבעה את השב"כ וקיבלה פיצויים. בפרשה אחרת, הופעל ככל הנראה סוכן שב"כ נוסף שהביא להפללתם של האחים איתן ויהוידע קהלני. השניים, ניסו ב-1994 לירות למוות בפלסטיני ליד הכפר בתיר, אך הרובה עוקר מראש על ידי שירות הביטחון הכללי, שעקב אחריהם ותיעד את האירוע. את הרכב קיבלו השניים מתושב הקריה, שהואשם מיד כמשתף פעולה של השב"כ ונודה מהקהילה. הוא מכחיש את הדבר עד היום. תחקיר "הארץ" מגלה, כי ב-1993 שתל השב"כ בקרית ארבע סוכן נוסף בשם ל'. היעד המרכזי שלו היה ברוך מרזל. ל', יליד 1972, היה בעל השכלה דלה, שבעת שירותו הצבאי הוצב בתפקיד זניח בחיל האוויר. פסיכיאטר צבאי אבחן אותו כנרקיסיסט, מגלומן, ובעל קושי בקבלת מרות. זה בדיוק פרופיל הסוכן שחיפשו בימל"מ, היחידה המרכזית של מצ"ח. ל' הופעל בבסיסי חיל האוויר וכן במינהל האזרחי בעזה, בעיקר בפרשות של שימוש בסמים. אחרי רצח רבין, נעלם גם קובני מקרית ארבע. הוא ניתק קשר עם כל פעילי הימין שאליהם חבר באותה תקופה. תחקיר "הארץ" מגלה, כי לאחר זמן מה צץ פתאום בשגרירות ישראל באירלנד, בתפקיד סגן קב"ט השגרירות מטעם השב"כ. בימל"מ היו מאוד מרוצים מביצועי הסוכן שלהם, וחשבו שחבל לאבד אותו בשל שחרורו המתקרב מצה"ל. בפגישה שנערכה בבית הקפה אפרופו ברמת גן, הועבר ל' לרשותו של השב"כ. מפעיליו היו "עדין", שהיה גם מפעילו של רביב, וכן ראש המחלקה היהודית בשב"כ, יצחק פנטיק ז"ל, המכונה "אלכס". ל' קיבל מספר טלפון מיוחד דרכו יכול היה ליצור קשר עם מפעיליו. פעם בשבוע נפגש איתם פנים אל פנים. התמורה הכספית הופקדה עבורו בחשבון בבנק דיסקונט. הוא קיבל כמטרה מספר גופי ימין, ובראשם כאמור את "תיק ברוך מרזל". בתצהיר שהגיש באותה תקופה, טען כי מרזל הורה לו לחסל את חנן עשראווי ופייסל חוסייני. מרזל משחזר היום את שאירע אז: "בא אלי בחור חילוני שהתחבר לתנועת כך וניסה לשכנע אותנו כל הזמן לחסל את חוסייני. הוא ניסה כנראה להקליט אותי. אמרתי לו שלא שאכפת לי שיקרה לו משהו, אבל אני לא מתעסק בדברים האלה. הוא חזר אלי ואמר לי ‘תשיג לי נשק, תשיג לי מימון, אני אעשה את זה'. כמה וכמה פעמים אמרתי לו שאני לא עוסק בדברים כאלה". פעילותו של ל' בקרית ארבע - שלפחות בתיקו המרכזי על מרזל לא הובילה להישגים עבור השב"כ, הופסקה לאחר הרצח, אז הורה ראש השב"כ הנכנס עמי איילון, להפסיק את הפעלתם של כל הסוכנים המושתלים. ל' הוזמן לפגישה עם מפעילו במלון בתל אביב, שם נאמר לו לנתק מגע עם כולם ולהיעלם. כעבור כמה זמן שוב גויס למשימה קטנה, אך ב-1996 פוטר סופית מהשירות. כמו רביב, ל' לא השלים עם פיטוריו מהשירות, ושקע בדיכאון. הוא ביקש להיות מוכר כנכה צה"ל, אך המדינה דחתה את תביעתו. קייטנת טרור במימון השב"כ דמות חריגה נוספת שהסתובבה בקרית ארבע לצד רביב, היתה בחור בשם זוהר קובני, שהזדהה גם הוא כפעיל ימין. הוא היה מבוגר במעט מרוב הפעילים, ועל עצמו סיפר שהא נשוי ומתגורר במעלה אדומים, שהינו יוצא סיירת גולני המתפרנס ממשרת נהג של "ניסים שליחויות" בגבעה הצרפתית בירושלים. השליחויות, ידעו כולם, היו רק מסווה. הוא התחבר לאנשי כך והסיע אותם בטנדר לפעילויות. נעם פדרמן סיפר השבוע ל"הארץ" כי "היה רצח של ערבים בתרקומיא, שאבישי רביב לקח עליו אחריות. הוא בא אלינו למחרת ואמר ‘איך אתם לא קוראים לי לדברים כאלה?'. היה פעם איזה אירוע -עברנו ליד האוריינט האוס בשיא פריחתו ועפה עלינו אבן. החבר'ה פרקו מהאוטו שלו ציוד וניקבו צמיגים ושברו חלונות של מכוניות של ערבים. הוא נעצר ומצאו אצלו באוטו סכין עם סימנים של צמיגים. השופט שיחרר אותו. מי משתחרר מיד על עבירה כזו? זה העלה אצלנו חשד שהוא סוכן". קובני היה אחד מכוכבי קייטנת הטרור שהפיק רביב עבור מצלמות הטלוויזיה ביולי 1994. במוחו של רביב עלה רעיון לגימיק: מספר נערים מתאמנים בהגנה עצמית וירי, לפי מורשתם כביכול של כהנא וברוך גולדשטיין. מספר עיתונאים הוזמנו לצפות במחזה. ניצן חן, אז כתב הערוץ הראשון, שידר כתבה ארוכה ביומן של ליל שבת: לצד צילומים מהקייטנה, צירף צילום של שני מתנחלים מחופשים לערבים, בדרך לפטרל כביכול בכפרים סמוכים. קובני מופיע בכתבה הזו כמדריך הטרור של הקייטנה, בשם ז'. "מי שמצטיין בקייטנה זוכה לסיור בחלחול", הוא מכריז לעיני המצלמות, ולחן הוא אומר: "מתי משתמשים בנשק? אנחנו משתמשים בנשק רק להגנה עצמית, גם אם אנחנו כל-כך רוצים וכל-כך רוצים להרוג ערבים, זה לא המקום. פה לא לומדים את הדברים האלה. איש איש הישר בעיניו יעשה - אחרי הקייטנה". קובני הדריך את הילדים לעיני המצלמות איך להשתמש ברובה, ואף לימד אותם כיצד לעשות פזצט"א. איתמר אייכנר, אחד מהעיתונאים שנכח בקייטנה, תיאר לאוספי החומר של ועדת החקירה הממלכתית את קובני כך: "בחור מזוקן, עם פיאט טנדר, שמסתובב עם המון המון רובים ואקדחים, ורואים שהוא מיומן בנשק. הם סיפרו שהוא היה אפילו מאמן טרור של אחת היחידות במג"ב". לאחר שידור הכתבה, סערה הארץ. היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, הורה לראש אגף החקירה ניצב יוסי לוי לחקור את הקייטנה. קובני נעצר מיד, יחד עם עוד שני פעילים בארגון אי"ל. אבישי רביב נעלם, אך ממקום מחבואו התראיין ואמר כי "ערכתי את הקייטנה להבהיר שאנחנו לא נשברים ממעצרים מנהליים וצעדים בולשביקים". כעבור כמה ימים, שוחררה החבורה, ללא אישומים. תחקיר "הארץ" מגלה, כי ביניש הסתירה מן הממונים עליה, היועצים המשפטיים לממשלה יוסף חריש ומיכאל בן יאיר, כי רביב סוכן שב"כ. מה שיצר בפרקליטות המדינה מצב אבסורדי: בעקבות הפרובוקציות הרבות של רביב, קיבלו היועצים המשפטיים לממשלה פניות מפוליטיקאים לפתוח בחקירה. לפחות בשני מקרים הם הורו לפרקליטות המדינה לחקור, מבלי שביניש אמרה להם כי מדובר היה בסוכן. לו ידעו, ייתכן והיו קוטעים מיד את ההפעלה. אחרי רצח רבין, נעלם גם קובני מקרית ארבע. הוא ניתק קשר עם כל פעילי הימין שאליהם חבר באותה תקופה. תחקיר "הארץ" מגלה, כי לאחר זמן מה צץ פתאום בשגרירות ישראל באירלנד, בתפקיד סגן קב"ט השגרירות מטעם השב"כ. צבי גבאי, שגריר באירלנד בין השנים 1994-2000, אישר ל"הארץ" כי "קובני עבד בשגרירות. הוא היה סגן הקב"ט שהיה אז מ'. עבדתי בעיקר מול מ' אז לא כל כך הכרתי אותו. אני זוכר שהוא היה איש טוב". איש טוב או לא, קשה להאמין שהשב"כ היה משבץ לתפקיד אבטחה בשגרירות, פעיל ימין שעסק בהדרכות טרור לילדי המתנחלים. המידע שהביא רביב הביא לכליאתם של ראשי כך לאחר טבח גולדשטיין. ברוך מרזל, נעם פדרמן, מיכאל בן חורין, אייל נוקד, ברוך בן יוסף, בנצי גופשטיין, שמואל בן ישי ושמואל בן יעקב, נכלאו לחצי שנה בצווים מנהלים שהוציא יצחק רבין. בתקופה זו החלו לתהות כיצד הם יושבים בכלא, בזמן שרביב מסתובב בחוץ וממשיך בפרובקציות שלו. טירן פולק, מנכ"ל כך לשעבר, משחזר: "הייתי בחדר עם אבישי רביב. בא ברוך בן יוסף והתלונן על כך שבקונסוליה האמריקאית לא נתנו לו לבטל את האזרחות שלו כדי שיוכל ללכת לכנסת. רביב אמר ‘מה הבעיה. לך לרחוב אגרון, תחטוף את הבן של הקונוסול הוא יבטל לך את האזרחות'. אחרי זה, כשברוך בין יוסף היה במעצר מנהלי, אחד הדברים שהתירו לתת לו מהחומר, זה שהוא תכנן לחטוף את הקונסול האמריקאי". רביב עבד מול מפעיליו, המכונים "עדין" ו"כפיר". עליהם פיקח "אלכס" פנטיק, ראש החטיבה היהודית. העסקתו של רביב הצריכה ליווי משפטי אינטנסיבי. לצד המידעים הרבים שהביא, בשב"כ לא אהבו את הפרובקציות שלו, והזמינו אותו פעם אחר פעם לשיחות אזהרה. את הטיפול בהפעלתו ליווה באופן צמוד עו"ד רפי ניניו מהלשכה המשפטית בשב"כ. ניניו סירב להגיב לפניית הארץ. בשל הבעיות שעלו, בשב"כ עירבו את פרקליטות המדינה בשלב מוקדם של ההפעלה. דורית ביניש - אז פרקליטת המדינה, טיפלה בכך אישית. בשנת 2000, סיפר שבתאי זיו, היועץ המשפטי של השב"כ, ל"הארץ": "כל הפעולות בעלות האופי המשפטי בקשר לרביב נעשו בהתייעצות ובשקיפות מלאות כלפי פרקליטות המדינה ופרקליטת המדינה. נערכו בקשר אליו דיונים מספר שבהם מסרנו למשרד המשפטים, כמו בכל מקרה של סוכן, את כל מה שאנחנו יודעים על העבירות שהוא ביצע, שהיו חריגות ממה שהוכתב לו על ידי המפעילים". ביניש, הגיעה לתפקיד פרקליטת המדינה עם הרזומה של המלחמה בטרור היהודי ובתרבות הטיוח שהיתה בשב"כ בפרשת קו 300, וענייני הימין הקיצוני לא היו זרים לה. ביניש היתה מודעת לפעילות הבעייתית של רביב. בפעם אחת, נתנה היתר לרביב לרסס ססמאות באוניברסיטת בר אילן, מה שמהווה עבירה פלילית. בשביל רביב עצמו, ריסוס ססמאות היה עניין זניח. עד תחילת 1994, הוא הצליח לצבור שמונה תיקים פלילים. על אחד הועמד לדין: תקיפת חברת הכנסת תמר גוזנס'קי. בשב"כ פנו למשטרה בבקשה לסגור את כל התיקים האחרים. לאחר מכן התיקים הצטברו על מדפי המשטרה מבלי שהתקבלה בהם החלטה, עד הרצח. תחקיר "הארץ" מגלה, כי ביניש הסתירה מן הממונים עליה, היועצים המשפטיים לממשלה יוסף חריש ומיכאל בן יאיר, כי רביב סוכן שב"כ. מה שיצר בפרקליטות המדינה מצב אבסורדי: בעקבות הפרובוקציות הרבות של רביב, קיבלו היועצים המשפטיים לממשלה פניות מפוליטיקאים לפתוח בחקירה. לפחות בשני מקרים הם הורו לפרקליטות המדינה לחקור, מבלי שביניש אמרה להם כי מדובר היה בסוכן. לו ידעו, ייתכן והיו קוטעים מיד את ההפעלה. הדברים התבררו במסגרת תביעת דיבה שניהלה בעשור האחרון מועצת קרית ארבע נגד המדינה. התביעה, שהוגשה ב-1999 נגד המדינה, טענה כי על המדינה לשלם פיצויים בגין ההכפשות של רביב, שפעל מטעמה והוציא לקרית ארבע שם רע. התיק הסתיים בפשרה ב-2008, במסגרתה קיבלה המועצה פיצוי של 10,000 שקלים. אחת מטענות המועצה, שיוצגה על ידי עו"ד חיים משגב, היתה שבכך שפרקליטות המדינה סגרה את תיקיו הפלילים של רביב, היא נתנה לגיטימציה להוצאת דיבה. בתגובת המדינה, היא בעצם מסגירה את המצב האבסורדי שבו נוהלו הדברים, ומדווחת כי: "בתקופת הפעלתו של רביב, נסגרו ע"י היועצים המשפטים לממשלה שני תיקים בלבד בהם היה חשוד, ואף זאת מבלי שמקבלי ההחלטה ידעו כלל שהוא סוכן שב"כ. בנוסף לשני תיקים אלו, ישנו מספר מצומצם של תיקי חקירה שנסגרו על ידי המשטרה מטעמיה". התיקים של רביב היו תיקים במדרג הנמוך, שלא הצריכו את התערבות היועץ המשפטי לממשלה. עם זאת, על פי הנהלים בפרקליטות, עבירות הסתה כן חייבו את החלטתו, כך שאת שני תיקי ההסתה נגדו, סגרו היועצים המשפטיים לממשלה. התיק הראשון, בגין התבטאויות גזעניות של רביב נגד יו"ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, ממוצא דרוזי, שאותו כינה גיס חמישי ובוגד וובכך עורר סערה במדינה, נסגר ב-1991 על ידי היועץ המשפטי יוסף חריש. התיק השני, על קייטנת כך, נסגר על-ידי מיכאל בן יאיר. יוסף חריש אישר השבוע ל"הארץ" כי לא ידע שרביב היה סוכן שב"כ ובן יאיר אמר כי נודע לו רק לאחר הרצח כי רביב הופעל. שניהם לא זכרו באיזה תיקים של רביב טיפלו. דורית ביניש מסרה באמצעות דוברות בתי המשפט כי "לא הוסתר שום מידע מהיועצים המשפטיים לממשלה". דוברות בתי המשפט סירבה לאפשר לשופטים אליקים רובינשטיין, עדנה ארבל ונאווה בן אור, שמילאו תפקידי מפתח בעניין אבישי רביב, למסור את התייחסותם. עו"ד רחל סוכר, שהייתה המשנה לפרקליטת המדינה וטיפלה גם כן בענייני רביב, סירבה להגיב. הגילויים החדשים מלמדים כי בפרקליטות הטעו אז גם את חברי הכנסת והשרים, שעסקו באותה תקופה רבות בפרשה. בדיון שנערך בכנסת בנובמבר 1997, ייצג סגן שר הביטחון דאז סילבן שלום את הממשלה בדיון סוער על אבישי רביב. שלום מסר דיווח שקיבל ממשרד המשפטים. "נסגרו תיקים לא מעטים נגד רביב, אך לא כולם נסגרו בהתערבות השב"כ. חלק נסגרו מחוסר ראיות, חלק נסגרו בהחלטה של פרקליטי מחוזות. אתם צריכים להבין שהשב"כ אינו מוסר את בקשתו לפרקליט מחוז אלא רק לדרגות בכירות יותר. לכן, אם זה לא הגיע לפרקליטות המדינה, להחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, וזה נסגר ברמה נמוכה יותר. זה מה שנמסר לי". לדברים ששלום מסר בכנסת לא היה בסיס במציאות. היועצים המשפטיים לממשלה כלל לא ידעו שרביב סוכן. שאר התיקים נסגרו במשטרה.
