מי לא השתתף בסדנה כזו או אחרת של העצמה אישית? מטעם העבודה, הלימודים, באירוע כזה או אחר. בשנים האחרונות התפשטה התפישה, לפיה בכל אדם טמונים כוחות ויש לחזקם, כלומר להעצים אותם, וכך יהיה האדם שלם יותר. לשם ההעצמה המדוברת מוצעים אמצעים מגוונים, החל בקואוצ'ינג וכלה בספרים שונים. ובעצם, למה לחפש בספרים שונים ולרעות בשדות זרים כשהחכמה שקדמה לעולם נמצאת בידינו? אהרוני ברנשטיין מצא שפרשת השבוע יכולה לתת מענה לצורך של כולנו לקבל כוחות, או כדבריו "פרשות השבוע מתגלות כפרשיות מסעירות שנוגעות בנו מקרוב. ניתן לרענן את ההסתכלות שלנו עליהן ועל עצמנו כאחד". אהרוני עובר בספר על כל מעגל השנה - שבת שבת ופרשתה, ובסיום, כצ'ופר, גם התייחסות לחגי ישראל. כשהמחבר כתב את הספר, הוא חשב על הסטודנטים לאמנות ב'שנקר' שאיתם הוא עובד כל השנה בריכוז פרויקט הרצאות ולימודי יהדות. יחד איתם הוא התלבט בשאלה "האם היהדות רלוונטית לחיים" ונראה שמי שיקרא בספר הזה, לא יוכל להישאר עם השאלה בלבד. לכל פרשה יש תקציר ולאחר מכן מספר רעיונות אקטואליים לחיינו, הנשאבים מתוך הפסוקים בפרשה. מדי פעם הרעיון נפתח במשל ידוע, סיפור מעלה חיוך, או שאלות נוקבות לקורא. והכל- בשפה קולחת, עסיסית ושנונה ובלוויית איורים חינניים של מנחם הלברשטט. לא יפה ליהנות לבד, אז ניתן גם לכם לטעום על קצה המזלג: "אפילו מתווך דירות לא יזהה את ביתו רק כHOUSE אלא יותר כHOME" (על א"י שהיא יותר מטריטוריה) "תהיה אמיתי. תהיה כן. זה כואב, אבל רק כך תתקדם" (על "והביט על נחש הנחושת וחי") "מה אתה שותק כל הזמן, תביע דעה, ספר משהו... השימוש התמידי במילים יוצר את הרושם כאילו מי ששותק הוא לא בענינים" (על שתיקת אהרון לאחר מות בניו) ואם הפורמט, הסגנון, הצורה החיצונית או תוכן הדברים מזכירים לכם את סדרת הספרים המצליחה של צבי אייל, שהחלה ב"מי שטעם יין הונגרי"- זה לא מקרי. השניים גדלו באותו בית מדרש - בישיבת רמת גן, והרוח הנושבת בו הקרינה על הכותב והוא מקרין זאת, בתורו, על הקוראים - תורה עם הרבה אהבה.
