לאחרונה מיקה קרני מוצאת את עצמה עובדת יותר ויותר עם נשים. ולא סתם נשים, אלא נשים דתיות. ואולי מי שמביט במיקה מקרוב יוכל להבחין שלמרות החזות המוכרת שלה, שלכאורה לא השתנתה מאז תקופת מיטשל הפופולרית, כיום היא לגמרי שם, איתן, שייכת לעולמן.

"לא יודעת איך זה קרה", משתפת אותי מיקה בסגנונה המוכר, בקולה המחייך. "גרנו באמירים שבגליל אחת עשרה שנים, בנינו שם בית ומשק. בשנתיים האחרונות מאוד התקרבתי למסורת היהודית ומאוד הכנסתי אותה הביתה, ואפילו קצת רדפתי אחריה. הייתי צמאה לזה.

"ולפני שנה, כשעברנו להרצליה, קצת הנחתי לזה, כדי לא להלחיץ את המשפחה. ודווקא אז פנו אלי מ'מזמור' (בית ספר דתי גבוה למוסיקה, ע"א) ללמד שם, הקמתי את מקהלות הנשים בירושלים וברעננה, והנה אני מוצאת את עצמי מבלה כל השבוע עם נשים דתיות. וזה מדהים. דווקא כשהנחתי לזה - זה קרה. זו כנראה משאלת לב שמומשה".

במקביל לצאת אלבומה האחרון, 'אלבום משפחתי', אשר בו היא שרה עם שניים מילדיה ועם בעלה המוזיקאי מיקי שביב, עומד לצאת בימים הקרובים עוד אלבום בניצוחה, מיוחד לא פחות. בשנה האחרונה הפעילה מיקה שתי מקהלות נשים דתיות בשם 'שירה חדשה' בירושלים וברעננה. הנשים שמרכיבות את הקבוצות לא צריכות לדעת לשיר, הן צריכות בסך הכול לאהוב לעשות זאת, כפי שמסבירה לי מיקה. הלחנים הם של מיקה ושל בעלה מיקי והמילים – מהמקורות. התוצאה: אלבום ובו שמונה רצועות בשלושה קולות, שכולו נשים כמוני וכמוכן. "זה פרויקט מקסים שימשיך ויתרחב גם לשנה הבאה. היה תענוג. אלו נשים מדהימות שכולן עובדות, חלקן אמהות, שפעם בשבוע מגיעות לשיר באופן הכי מקצועי שיש. את השיעורים אני מעבירה באופן אישי".

מהיכן הרעיון להקים מקהלת נשים דתיות דווקא?

"הרעיון התחיל כששמתי לב שנשים במגזר הדתי שרות מקסים ביחד. במקהלה זה לא איך את שרה לבד אלא איך את יודעת לשיר ביחד. הסכום עולה על סך חלקיו. אני חושבת שזה מתוך שנשים דתיות שרות כבר מגיל קטן סביב שולחן שבת".

מיקה פרסמה מודעה קטנה ולתדהמתה נרשמו כל כך הרבה נשים, עד שהיא נאלצה לפתוח שלוש קבוצות ולא רק אחת. "זה מרומם רוח. זה כוח נשי ועוצמה נשית ויש בזה הכול", היא מתמוגגת מפרי טיפוחיה, "הן שרות בשלושה קולות וזה נשמע מדהים".

בנוסף למקהלה הנשית, מיקה מלמדת הלחנה, כתיבה וביצוע בבית הספר הדתי החדש למוסיקה 'מזמור'. "למדתי מהתלמידות שלי המון, לא פחות ממה שהן למדו ממני. קודם כול, זו הערבות ההדדית שיש שם לעומת המקומות שאני באה מהם, ששם זה תמיד הישגיות ותחרותיות. ואילו פה זה כמו משפחה. אחת מפרגנת לשנייה.

"מתפתחת פה מהפכה. המון חילוניים מתקרבים למסורת והרבה דתיים לוקחים את המוסיקה כמקצוע. המוסיקה, כשהיא באה ממקום עמוק ונקי, היא כמו תפילה. וזה קורה בדרך כלל אצל דתיים, ובמקרה הזה אצל בנות דתיות. ההתייחסות אצלם לטקסט היא הרבה יותר עמוקה, וגם ההבנה המהותית לגבי מוסיקה. בנשמה שלי תמיד הרגשתי שככה זה אמור להיות, וזה היה ממש אור גדול לראות שזה אכן יכול להיות כך".

אין ספק שמיקה מוקסמת. היא נרגשת לראות כיצד תלמידות שבתחילת השנה לא העזו לשיר פתאום החלו להיפתח וליצור. איך בנות הכיתה מפרגנות למישהי שהעזה לחשוף משהו אישי שכתבה. איך שבסיום השנה העלו תלמידותיה, הביישניות בחלקן, שלושים קטעים מקוריים על במה מול שלוש מאות נשים. ומתרגשת לקראת פתיחת שנת הלימודים מחדש. בניגוד למצופה ממישהי במעמדה, יש בה תמימות כובשת, כנות מתוקה והיא מקסימה לא פחות מכמה שהיא מוקסמת.

יחד כל הדרך

היא בת שלושים ותשע ואם לארבעה. יותם, בנה הבכור בן העשרים ושתיים, נולד כשהייתה בת שבע עשרה בלבד. בשביל מיקה המשפחה היא כל עולמה. כדי להשקיע בחינוך הילדים היא עברה לצפון, ובשבילם היא גם חזרה כעת למרכז. ועוד יותר מכך, למען בני המשפחה היא הייתה מוכנה להרגיע את הכמיהה העצומה שיש לה ליהדות ולאלוקים, וללכת איתם לאט לאט, צעד צעד, גם אם היא הייתה מוכנה לקחת על עצמה את כל החבילה כבר מזמן.

"הנשמה שלי מאוד מאוד קרובה ליהדות", היא משתפת, "אני חושבת שנולדתי בן אדם מאמין, וזה ברור לי שיש לי תפקיד בעניין הזה. ואם אני אסחף לאיזו קיצוניות אני עלולה לפספס את הייעוד שלי בזה. מאוד חשוב לי לא להיסחף לאיזה 'טריפ' של עצמי. כל הזמן לראות את המשפחה".

"המשפחה צריכה להיות הדבר הכי חשוב ואז הכול נפתר", היא מסבירה, "מהצד שלי, אני לא מגזימה עם שום דבר. ומהצד השני, מיקי לאט לאט מבסוט ממה שהמסורת מכניסה אלינו הביתה. פתאום יש הכנות לשבת ביום שישי, סעודת שבת, הדלקת נרות, הוא מקדש. זה לא היה לנו קודם לכן. כל היום שישי הזה נהיה חגיגה. אני בטוחה שגם הבנות לא ישכחו את זה. זה דבר גדול. כל דבר קיבל אצלנו קצת יותר משמעות. כדי לא להיסחף למירוץ של החיים.

"לפני ראש השנה למדתי קצת על סדר ראש השנה והסימנים, והשנה היו לנו על השולחן סימנים חדשים שהוספתי לפי מה שקראתי. כל פעם משהו חדש מתווסף.

"מיקי היה בהתחלה הכי נגד כל התהליך אבל אני תמיד אומרת שהבן אדם הזה הוא צדיק. הנשמה שלו היא משהו. היום הוא כל כך אוהב את ההכנות של יום שישי", היא מחייכת. "הוא חי המון שנים בחו"ל, וסיפר לי שתמיד הוא היה מרגיש שיש חג. אפילו שהחנויות פתוחות שם כרגיל ומכוניות נוסעות שם בחגי ישראל כמו תמיד".

בשנה האחרונה שודרה בטלוויזיה התכנית 'מחוברות 2' שקרני השתתפה בה ולמעשה במהלכה אִפשרה למצלמה לתעד את כל מה שקורה בביתה. כך נחשפו הצופים לתהליך החזרה בתשובה של מיקה, ולתגובות הלא תמיד מקבלות של בני משפחתה. משראתה שהתהליך שלה פוגע במשפחה, כאמור, בחרה לקחת צעד אחד אחורה ובלבד לשמור על הקן המשפחתי שכה חשוב לה.

איך הסכמת לחשוף את חייך האישיים לעיני המצלמות ואלפי צופים?

"הרגשתי שיש לי הרבה דברים טובים וחשובים להראות", מיקה מדברת שליחות שלא הייתה מביישת אף בוגרת בני עקיבא, "עד כמה למשל חשובה לנו המשפחה, למרות ששנינו בעלי קריירות. הייתי אז בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה והמשפחה שלי מאוד פחדה מזה והרגשתי שאני מאוד רוצה להראות את זה. דווקא כשזה בא מבן אדם כמוני - שיש לו תדמית של רוקיסטית כזו".

קירוב דרך השירים

שיתוף הפעולה בין מיקה לנשים דתיות לא נגמר במקהלות הנשים ובהוראה, והוא קונה לו מקום של כבוד גם בקדמת הבמה. לאחרונה היא מופיעה לא מעט יחד עם המוסיקאית אודהלי-ה ברלין ואף שרה איתה באלבומה החדש שיֵצא בקרוב. "יש בינינו חיבור עמוק ומיוחד. אני מרגישה שזה חיבור להמון שנים", היא מפרגנת, "כבר בפעם הראשונה שנפגשנו כדי לנגן התאהבתי בה. בנגינה שלה, בנשמה שלה. היא מלמדת אותי שירים וניגונים מדהימים שלא הכרתי ואנחנו לומדות הרבה".

"אני מתכננת להרחיב את זה. שיצטרפו גם נשים חילוניות למקהלות. לעשות דברים שיקרבו בין העולמות. אני מאמינה שזה יקרה דרך הנשים. הקירוב המיוחל הזה בין חילוניים לדתיים".

מיקה עוד זוכרת היטב את ערב הנשים הראשון שהשתתפה בו. "אני חולה על הרבנית ימימה והייתי רואה את השיעורים שלה הרבה באינטרנט. מזמן, לפני שנתיים בערך, ראיתי לראשונה את הסצנה הזו של ערב נשים, זה היה בשיעור שהרבנית ימימה השתתפה בו. ולרגע עבר לי בראש: הלוואי שפעם גם אני אופיע בערב של נשים.

"חלף הזמן, ובערך שנתיים אחר כך הוזמנתי להופיע באותו כנס נשים של 'עזרת נשים' בבית הכנסת הגדול בירושלים. הגעתי, עליתי על הבמה ופתאום ראיתי את הרבנית ימימה שהגיעה גם היא להרצות בכנס. זה היה מדהים". מיקה הנרגשת שיתפה את קהל הנשים הגדול בסגירת המעגל, לקול מחיאות הכפיים הסוערות שלהן.

הנרות שהדליקו את הניצוץ

את לא אמנית שגרתית. בנוסף לקריירה המשגשגת שלך ושל בעלך, יש לכם ארבעה ילדים, שאת הראשון ילדת כבר בגיל שבע עשרה. איך זה מסתדר עם העולם שאת באה ממנו?

"אני נורא אוהבת להיות אימא. זה לגמרי מחזיק אותי שפויה. האמהוּת והמשפחה עוזרים לי למצות את מאה אחוז היכולת שלי כל הזמן. בכל פעם שהקטן מגיע לגיל ארבע אני כבר מתחילה להרגיש פרפורים בבטן ולרצות עוד...".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה לחודש חשוון.
לרכישת מנוי לפנימה לחצו כאן