עם המזרחן והמומחה לאיסלאם, פרופ' ניסים דנה, יו"ר המחלקה למשעי החברה והרוח במרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון, שוחחנו ביומן ערוץ 7 על סוגיית עקידת יצחק עליה קראנו בפרשת השבוע האחרונה, פרשת וירא. מפרופ' דנה ניסינו להבין כיצד רואים המוסלמים את פרשת העקדה, אותה רבים מהם מגדירים כעקדת ישמעאל ולא עקדת יצחק. התהייה המרכזית סביב גישה זו של האיסלאם היא כיצד מבצעים המוסלמים את השינוי הדרמטי הזה בזהותו של הנעקד, בעוד במקביל הם רואים בקוראן רק תוספת לתורה ולא מעבר לכך. אם כן כיצד ניתן לשנות את התיעוד ההיסטורי שבתורה מתוך הקוראן? בראשית דבריו הבהיר פרופ' דנה כי הקוראן מדבר על עקדה מבלי לציין מיהו הנעקד ואולם כמאתיים מפרשניו מזהים את הנעקד כישמעאל. לעומתם נמצא גדול מפרשי הקוראן, פרשן בשם תבארי, הדוגל בהשקפה ולפיה אכן מדובר ביצחק. פרופ' דנה ציין שהשקפותיו ועמדותיו הפרשניות של תבארי מושפעות מהיהדות מאחר והגיע למסקנה שהאיסלאם צמח מתוך היהדות והושפע ממנה. באשר לאותם פרשנים רבים המשנים את זהותו של הנעקד מיצחק לישמעאל אמר פרופ' דנה כי אלה מתבססים על שאלת הנוסח של התורה. הוא מספר כי בשלב הראשון לחייו שמר מוחמד על קשר טוב עם היהודים, העריץ את התורה ואף קיווה להיות נביא היהודים, אולם לאחר הסכסוך עם יהודי מדינה שינה את דרכו והחל מדבר על שורת זיופים שהוכנסו לנוסח הקיים של התורה. ברוח זו ניתן להבין את גישתם של הפרשנים המוסלמיים להיגדים המופיעים בקוראן בדבר היותו של עם ישראל העם הנבחר. לדברי דנה התפיסה ששלטה עד שנת 622 בסביבתו של מוחמד היא שאכן העם היהודי הוא העם הנבחר, ואולם משנת 624 צוירו היהודים כסרבנים לדרכו של האל, כעם שאינו מקיים את המצוות, כמחלל שבת, ובפועל כמי שהאלוה עזב אותו, תפיסה הקרובה במידה מסוימת ליחסה של הנצרות ליהדות. עם זאת קבע פרופ' דנה כי בקוראן קיימים פסוקים שלא ניתן להתעלם מהם באמירתם הנחרצת בדבר עליונותו וחשיבותו של עם ישראל. בהקשר זה הוא מציג כדוגמא את האמור בפרק 5 פסוק 20 ובו נאמר בשם האל כי 'אללא בחר בעם ישראל ושם בקרבו נביאים ומלכים'. עוד מוסיף דנה ומספר כי מתוך גישה ראשונית זו של מוחמד המעריץ את היהדות ואף מבקש להיות נביאה אימץ כמה ממצוות היהדות כמו רעיון המונותיאיזם ומספר מצוות נוספות כדוגמת הצום ביום כיפור, צום המכונה 'צום העשורה' על בסיס המונח היהודי 'צום יום העשירי', צום זה הוגדר ברבות הימים כצום רשות אותו שומר מספר מצומצם של אנשי דת ותאריכו משתנה משום שהמוסלמים אינם מעברים את השנה ובכל שנה הוא נדחה באחד עשר ימים. בנוסף אימץ מוחמד את יום השבת כיום קדוש על אף שיום שישי הוא היום הקדוש למוסלמים, ומשום כך מוגדר יום השבת כ'יום השבת', כך גם רעיון התפילה והפניית הפנים לעבר ירושלים בעת התפילה. כל אלה אומצו על ידו בכדי לקרב אליו את היהודים, מהלך שכאמור לא צלח ובעקבות כישלון זה הפך מוחמד את פניו ביחסו ליהודים.
