לאחר רצח בני משפחת פוגל עוררו רבים את שאלת החשש ואולי אף הפחד הכרוך במגורים בישוב שכזה, על סמיכותו לכפרים ערביים עויינים, אולם נראה שהרצח המזעזע גרר תגובה הפוכה. 8 חודשים לאחר הטרגדיה שזעזעה כל אדם בישראל מדווחים אנשי איתמר על עלייה חדה במספר המשפחות הנקלטות למגורים בישוב. בסיכומי ביניים שערכו במזכירות הישוב בחודש האחרון נמצא כי בשמונת החודשים מאז הרצח הצטרפו לישוב 12 משפחות. בחישוב שנתי מדובר בקצב הצטרפות של כ – 18 משפחות בשנה, זאת לעומת קצב הצטרפות של 6 משפחות בשנה שקדמה לטבח. המשמעות הברורה היא גידול של למעלה מ 100% בקצב הגידול לישוב. משה גולדשמיט, יו"ר מזכירות הישוב באיתמר, עוקב אחרי השינויים הדמוגרפים בישוב ונותן את ההסבר שלו לתגובת הציבור לרצח: "לתחושתי יש לכך 2 סיבות עיקריות: האחת היא שבאופן כללי, איתמר הוא ישוב שיש לו הרבה מה לתת. יש פה חברה טובה ואוירה טובה, פשוט מקום שטוב לגור בו. הסיבה הנוספת היא שאנשים באים מתוך תחשה של שליחות ציונית, הם רוצים להוכיח לאויבנו שלא ניתן להחליש אותנו, וכי מעשי רצח לא יביאו להם תועלת לטווח הארוך, להפך, הם מחזקים את העמידה שלנו כאן. גולדשמיט מדווח על תפוסה כמעט מלאה בישוב, מלבד 7 בתים אחרונים העומדים כעת למכירה, הישוב מאוכלס לחלוטין וכאמור גדל בקצב גבוה מבעבר. ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה שיבח את תושבי איתמר ואת הישיבה הגבוהה: "כולנו נפעמים מהעוצמה הגדולה ומגודל האמונה של התושבים הנפלאים של איתמר. עם ישראל יכול להיות גאה שיש לו בנים כאלו". מסיקה הוסיף וציין כי על פי נתוני משרד הפנים גידול האוכלוסייה בשומרון כולו (הן בילודה והן בקליטה) הוא הגבוה בארץ ועומד על 10% בשנה, זו השנה השנייה ברציפות. יצוין כי הישיבה הגבוהה באיתמר, קלטה מאז הרצח 80 תלמידים חדשים, ו 3 רמי"ם, מתוכם 10 עברו להתגורר בישוב. הרב אביחי רונצקי, ראש הישיבה באיתמר ומי שקלט רבים מהמצטרפים החדשים בישיבה, נותן את ההסבר שלו לתופעה: "ראינו בעינינו איך מתקיימים דברי התורה, "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", הדבר מעיד כאלף עדים שהציבור הישראלי נחוש להמשיך ולהיאחז בחבלי הארץ, גם ובעיקר לאחר שאויבינו מנסים לפגוע בנו, כל זאת מתוך הבנה שמטרת אויבינו היא לרפות את ידינו בהמשך אחיזתנו במקום זה, וכפי שניתן לראות, לא יצלח להם". דוד ועינת כהן, זוג צעיר מגבעת זאב, הצטרפו גם הם לישוב אך לפני כחודש. הוא סטודנט וכעת גם ר"מ בישיבה הגבוהה באיתמר, היא מורה, ושניהם חובקים תינוק בן פחות משנה. "החלטנו שאנחנו לא מנהלים את החיים שלנו על פי הפחד" מסביר כהן, "בסופו של דבר מדובר בישוב שטוב לגור בו, ואף שבלילה הראשון היה קצת קשה להירדם בלילה, וההורים טיפה חוששים, אנחנו מקבלים הרבה מאוד תמיכה מהסביבה ומהחבר'ה בישיבה, נהנים מהישוב והישיבה ויודעים שעשינו את המעשה הנכון". בהתייחס לאווירה בישוב, מוסיף כהן, כי האנשים חיים את חייהם ואינם חיים את הרצח, "החיים חזקים יותר מהכול והם נמשכים".
