
באשר לשאלה האם, לדעתך, פסיקות בית המשפט העליון, הן משפטיות-אובייקטיביות, או שהן מושפעות מהטיות פוליטיות, או אחרות, של שופטים, השיבו 59% מהנשאלים כי פסיקות בית המשפט העליון מושפעות מהטיות פוליטיות ואחרות של השופטים, 33% השיבו כי הפסיקות אובייקטיביות ואילו 8% השיבו כי אין להם דעה בנושא.
בשאלה באיזו מידה אתה רוחש או אינך רוחש אמון לבית המשפט העליון, השיבו 21% מהנשאלים כי אינם רוחשים אמון לבית המשפט, 21% השיבו כי הם רוחשים אמון חלקי לבית המשפט ו-50% הביעו אמון מוחלט בבית המשפט. 6% השיבו כי אין להם דעה בנושא.
אם משווים את הנתונים הללו לנתונים שהתקבלו בסקר שנערך בשנת 1991, עולה כי מעמדו של בית המשפט העליון בישראל הידרדר משמעותית בעיני הציבור, שכן באותה שנה 80% מהציבור השיבו כי יש להם אמון מוחלט בבית המשפט, ורק 4% טענו כי אין להם אמון בו. הנתונים מהשבוע החולף מעידים יותר מכל על השינוי העצום שחל בגישת הציבור לבית המשפט העליון בישראל.
לדברי פרופ' אבי דגני: "כאשר לשופטים יש אג'נדות אישיותיות וחברתיות-כלכליות, ויש מי שחושבים שבית המשפט צריך לתת ביטוי פלורליסטי לדעות השופטים או/ו למוצאם, אזי יורד האמון מבית המשפט והוא מתדרדר ופוגע באושיות החברה והדמוקרטיה. כך קרה בישראל בהתמדה.
"האזרח מצפה משופטי ישראל שיהיו ישרי דרך, בעלי יושרה ואומץ ללא סייג או פניות מסוג כל שהם; שיהיו חכמים ומקצוענים בשפיטה, ושהתוצאה תהיה עשיית משפט מעולה שתוליד מאליו צדק – 'צדק חברתי' - לכל אדם וגוף".
באשר לשאלה הבוערת על סדר היום הציבורי מי מהגורמים הבאים ראוי לעשות שימוע למועמדים לשפיטה בבית המשפט העליון, על מנת להבטיח שאין להם אג'נדות פוליטיות, השיבו 48% מהנשאלים כי היו מעדיפים שוועדה כזו תורכב מאנשי ציבור או גורמים משפטיים בעלי מוניטין, 36% מהנשאלים תומכים בהקמת ועדה שתורכב גם מחברי כנסת וגם מגורמים משפטיים בעלי מוניטין, שאינם פוליטיקאים, 13% השיבו כי אין להם דעה בנושא.
פרופ' דגני מציין, כי "הממצאים מעידים על כך שהציבור ייתן אמון בוועדות הללו בתנאי שלא הפוליטיקאים ולא הכנסת יהיו מעורבים בפעילותן, שהרי הכנסת היא לב ליבה של עשייה מושרית השפעות פוליטיות".