ביום ראשון השבוע נפגשו תלמידי שכבה י"ב של בית הספר 'רבין' בכפר סבא עם 'פורום משפחות שכולות'. פעילות ציונית יפה? עיינו שנית: "הפורום מורכב מכמה מאות משפחות שכולות, ישראליות ופלשתיניות", מסביר האתר של העמותה. למפגש עם התלמידים מביא הפורום נציגי משפחות שכולות יהודיות, לצד נציגים ממשפחות פלשתיניות שבניהן נהרגו בעת מרדף עם חיילי צה"ל, שליפה לא מספיק מהירה נגד חיילים במחסום או התפוצצות כשברקע אוטובוס או בית קפה ישראליים. ילדי ישראל הולכים יום יום לבית הספר, ונפגשים עם חומר לימודים, עם המורים שמעבירים אותו וגם עם פעילות חינוכית-חברתית. בני הנוער הם קהל שבוי. איש אינו מאפשר להם לשחרר את עצמם מהפעילות או מההשפעה שלה עליהם. לפני חודשיים התחוללה כאן מלחמת עולם על חומר הלימודים לבגרות באזרחות. אבל, מסתבר שיש כאלה שהבגרות לא ממש מפריעה להם וחומר הלימודים הוא עבורם פרט שולי בדרך לחינוך האמיתי. את תכנית הלימודים, כך הם סוברים, ניתן לעקוף מימין ובעיקר משמאל. ותסמכו על העמותות עתירות הממון שיסייעו למורים לעשות את זה בכל דרך. ערכות חינם של 'זוכרות' לפני תשעה חודשים חוקקה הכנסת את 'חוק הנכבה', המאפשר לפגוע בתקציבים של מי ששולל את קיומה של המדינה. השמאלני עד לפני תקופה לא ארוכה שערי בתי הספר היו פרוצים לכל רוח ועמותה. רק משהחלו לעלות קולות מן השטח על מסרים שאינם עולים בקנה אחד עם קיומה של מדינת ישראל בכלל ועם תכנית הלימודים בפרט, הוחלט לבדוק את הנושא ם נבחו, ההצבעה עברה, אבל לא כולם עברו לדום. במיוחד לא עמותות שאינן מתוקצבות על ידי ממשלת ישראל כי אם על ידי ממשלות זרות. ארגון 'זוכרות', למשל ("בהכרה ובמימוש של זכות השיבה טמון הסיכוי לחיים משותפים של ישראלים וערבים בארץ") הפיק ערכה למורי הגיל הרך והגננות בשם 'איך אומרים נכבה בעברית'. והיא מחולקת בחינם. רק תיקחו. כניסתם של גופים ועמותות לבתי הספר היא לא דבר חדש. כבר שנים מסתייעים מוסדות הלימוד במורים מן החוץ ובפעילויות העשרה, החל מהפעלת קרן קר"ב ורש"י, המשך בגופים מסחריים שזו עבורם אפשרות לתרום לחברה ('חכמים בריבוע' של ה'ריבוע הכחול') וכלה בהבאת מרצים וזמרים לפני חגים. עד לפני תקופה לא ארוכה שערי בתי הספר היו פרוצים לכל רוח ועמותה. רק משהחלו לעלות קולות מן השטח על מסרים שאינם עולים בקנה אחד עם קיומה של מדינת ישראל בכלל ועם תכנית הלימודים בפרט, הוחלט לבדוק את הנושא. כשעלה גדעון סער למשמרתו כשר החינוך, הוא הורה לכל מנהלי המחוזות למפות את הארגונים והעמותות הפועלים בשטחו, כדי להתחיל לבקר את הנושא בצורה מסודרת. השלב הבא היה הקמת היחידה 'לקשרי משרד החינוך, מגזר שלישי והקהילה העסקית' שמטרתה להיות גוף בוחן ומתווך בין המגזר השלישי, קרי עמותות וגופים מן החוץ, למשרד החינוך, ולגבש נהלים מסודרים לכניסתם למערכת. "אנו רואים בחיוב את כניסתם של ארגוני המגזר השלישי והקהילה העסקית למערכת", כתבו במשרד החינוך לנחי אייל, מנכ"ל הפורום המשפטי העוסק בנושא זמן רב, "עם זאת, יש חשיבות רבה להסדרת כניסתם, ולפיכך נקבעו קריטריונים מתוך ראייה פלורליסטית ובמטרה לקדם את מטרות החינוך". המכתב הזה הגיע לאייל לפני שנה ורבע. בתחילת שנת הלימודים הקודמת פורסם חוזר מנכ"ל המחייב את מנהלי המוסדות לשלוח את התכניות החיצוניות לאישור משרד החינוך. במקביל חויבו גם העמותות המבקשות לפעול במרחב הבית ספרי, לקבל אישור מן המשרד. וכך נכתב בחוזר מנכ"ל מאשתקד: "כל בקשה למעורבות חינוכית - פדגוגית או חברתית - שמופעלת על ידי ארגוני המגזר השלישי או הקהילה העסקית, וכן כל בקשה להפעלת תכנית תוספתית בתוך מוסדות חינוך, תיבדק ותיבחן על ידי הגורמים המוסמכים במשרד. רק תכנית העונה על כל הדרישות שנקבעו תאושר להפעלה במוסדות החינוך הרלוונטיים". בצד הנהלים האלה הודיע המשרד לפורום המשפטי כי בנובמבר 2010 (כן, לפני שנה), יתפרסמו קריטריונים מדוקדקים, שקופים וברורים להפעלת עמותות בבתי הספר. שנה חלפה והדברים עדיין נמצאים בעבודה. ומה שלא חד, משאיר מקום לערפל שבו גורמים אינטרסנטיים יכולים לעשות בו כבשלהם. במשרד יודעים לומר ש"פעילות שנוגדת את תכנית הלימודים, את המדינה או ערכיה, תופסק לאלתר", וכך גם פעילות של עמותה שלא עברה דרך המשרד ולא קיבלה אישור. עוד אומרים במשרד שהנושא קרוב לליבו של השר, אבל מדובר בנושא משפטי סבוך. אם נחזור למקרה בית הספר 'רבין', למשל, הפעילות התקיימה שם אחר הצהריים, במסגרת וולונטרית שאינה מחייבת את התלמידים להגיע. מה נאמר אז? הנושא, כך אומרים במשרד החינוך, עדיין בבירור. מורים פוליטיים מה יותר אפקטיבי: פרסומת גלויה או סמויה? מתי תשתכנעו יותר, כשאתם יושבים בבית, צופים בסרטון על מסנן מים ביתי ורואים בקצה המסך את הסמליל המצביע על כך שמדובר בפרסומת, או כשתצפו בתכנית בוקר שבה מרואיין פסבדו-מדען מסביר עד כמה מים מבוקבקים מזיקים לבריאות (ולא גילו לכם שהוא מנהל השיווק של חברת מסנני המים)? התלמידים סומכים על המורה. הם מאמינים שהוא מעביר להם את 'האמת' את 'העובדות כהווייתן', או לפחות לא חושדים בו שיש לו כוונת הטייה נסתרת. נכון, במעשה החינוך יש מעורבות אישית, והדבר אמור במיוחד במקצועות כמו היסטוריה ואזרחות. אבל מה יכול לעשות תלמיד כאשר המורה שלו מנצל באופן מודע את הבמה שניתנת לו בין השולחן והלוח, ומעביר לתלמידיו את האג'נדה האישית שלו בניגוד לתכנית שהתווה משרד החינוך? לאחרונה צצה ועולה תופעה חדשה אשר, במידה מסוימת, מזיקה אף יותר מפעילותן הגלויה של העמותות האנטי ציוניות בבתי הספר. כשתלמיד ניגש להרצאה של יצחק פרנקנטל מפורום המשפחות השכולות, הוא יודע מה הן דעותיו. אבל כשהוא מגיע לשיעור אזרחות של המורה שלו, הוא מגיע ממקום של אמון ונכונות לקבל. ואם המורה השתתף בסמינריון של אחד מארגוני השמאל הקיצוני, הוא לא מודע לכך, ולא יציב את המסננים הראויים על האוזניים לפני השיעור, אם יש בכלל ביכולתו לעשות כך. עמותת 'זוכרות', למשל, הזמינה בקיץ אנשי חינוך מהמערכת הפורמלית והלא פורמלית, וכן סטודנטים להוראה ליומיים של השתלמות בבית מלון בחיפה. ההשתלמות, במחיר מסובסד להפליא של 100 שקלים בלבד, כללה ארוחות ולינה בבית מלון, סיור (ביישוב פלסטיני שנהרס בנכבה), עדויות וחומרים כתובים וכמובן לימדה "כיצד ניתן ללמד על הנכבה ולפתח כלים ביקורתיים לגישור בין החומר הנלמד לבין הלימוד על הנכבה". כלומר, תכנית הלימודים הקיימת מתייחסת למושג 'נכבה' בצורה מסוימת. איך אנחנו, כמורים, יכולים למתוח אותו לכיוונים אחרים. לפני כשנה נפתחה קבוצה למורי העל-יסודי ולסטודנטים להוראה בשם 'אני מורה פוליטי'. המפגשים, הנערכים פעם בשבועיים, מתקיימים תחת חסותו של ארגון 'סולידריות שייח' ג'ראח' אשר באתר שלו אפשר, בין השאר, למצוא את האמירה הברורה ש"מטרתנו היא לא פחות משינוי משטרי. השאיפה הפוליטית שלנו היא לפרק את משטר הפריבילגיות. אנו נאבקים למען שוויון אזרחי". קבוצת המורים, שבינתיים פתחה כיתה גם בתל אביב, דנה בדרכי ההוראה ובתכנית הלימודים. המפגש הראשון, למשל, נקרא 'על מעשה ההוראה כמעשה פוליטי'. במהלך המפגשים מלבנים את תכניות הלימודים בהיסטוריה ובאזרחות ובודקים לאן אפשר לקחת אותן, משוחחים על מקומו של הצבא בבית הספר ויש גם סיור בעיר דוד: "נלמד על תפקידם הפוליטי של סיורי בית הספר ונתוודע לפעילות חינוכית-מקומית בסילוואן". ובחברון: "נכיר מקרוב את השפעתו של הממשל הצבאי על מציאות החיים בחברון, נדון בסיורי בתי הספר בעיר ונקיים מפגש עם מורים פלסטיניים מחברון". מטרת העל של הארגון הזה היא לבחון את "מרחב הפעולה שלנו כמורים במציאות הפוליטית-חברתית כיום. נדון בדרכינו כמורים וכמורות להוות קול אחר ולתרום להרחבת אופקי ההיכרות של התלמידים את מציאות החיים בישראל. נדבר על יכולתם של מורים לחנך להומניזם, לערבות הדדית ולאהבת אדם, זאת מתוך רצון ליצור מציאות שונה בארץ, שיש בה עתיד חיובי ליהודים ולערבים החיים בתוכה". שמוליק מרזל (לא להתבלבל, ממש לא קרוב בדעותיו למרזל המפורסם) ניהל בעבר את תחום החינוך החברתי בעיריית תל אביב והשתתף בכמה מפגשים של 'אני מורה פוליטי'. הוא, למשל, התנגד נחרצות לכך שקציני צה"ל ייכנסו לתוך התיכונים בעיר ויעודדו את התלמידים ללכת לשירות קרבי משמעותי, וכשכיהן בתפקידו, הוא אומר, אכן לא היו הרצאות כאלה בבתי הספר. "מורה לא צריך לומר לתלמידיו מה היא המפלגה המועדפת עליו, אבל אם משרד החינוך, בקונוטציה פוליטית, מעודד שלטון על שתי גדות הירדן, המורה יכול להסביר לתלמידיו שהוא מתנגד לשליטה על עם אחר". מרזל אמנם לא היה מורה בעצמו, אבל אומר שלמרות שתכנית הלימודים "עוסקת בזיקה שלנו לארץ, מורה הגון צריך ללמד שיש התנגשות ערכים". כשתלמיד ניגש להרצאה של יצחק פרנקנטל מפורום המשפחות השכולות, הוא יודע מה הן דעותיו. אבל כשהוא מגיע לשיעור אזרחות של המורה שלו, הוא מגיע ממקום של אמון ונכונות לקבל. ואם המורה השתתף בסמינריון של אחד מארגוני השמאל הקיצוני, הוא לא מודע לכך, ולא יציב את המסננים הראויים על האוזניים לפני השיעור, אם יש בכלל ביכולתו לעשות כך. "מעשה ההוראה הוא מעשה פוליטי", אומר עידו פלזנטל, מורה לאזרחות, היסטוריה וערבית בתיכון 'זיו' בירושלים, אשר התבטא כמי שמלמד את תלמידיו על ה'נכבה' ואפילו הזמין את שר החינוך לבוא ולצפות בשיעוריו. "אין לי סיבה להתחבא. לצערי יש היום מורים שמתחבאים. תכנית הלימודים בהיסטוריה, גם בספרים מאושרים, לא מתעלמת ממה שהיה כאן ב-48' ואני בבית הספר מעביר את התלמידים את הוויכוח הזה ומכניס לתוכו גם את ההיסטוריונים החדשים. אני מוסיף עוד פירות לסלט הזה, והתלמידים צריכים להחליט. זה מחזק את הזהות שלהם". מדי שנה מקפיד פלזנטל להעביר לתלמידיו שעתיים של הרצאה אודות הנכבה. "השנה הרציתי במשך שעתיים על הנכבה ועל ההשלכות שלה ואחר כך נשארנו, התלמידים ואני, מתוך רצון חפשי ודנו האם יש בכך צורך. התלמידים יודעים שאני שמאלני. אני לא צריך להסתיר את הדעות שלי. עם זאת, הם לא יודעים לאיזו מפלגה אני מצביע. אני אגיש להם מבחר של דעות, אומר להם עם מה אני מסכים, והם יכולים להסכים עם דברים אחרים". על הפורום 'אני מורה פוליטי' אומר פלזנטל שהוא "מבורך". באופן אישי הוא לא משתתף בו פשוט מחוסר זמן. לא מסוכן שכל אחד יעביר לתלמידים את המסרים האישיים שלו ואת הסיור לחברון, למשל, ינצל לטובת האג'נדה שבה הוא אוחז? הרי יש ועדת מקצוע בה נקבע מה תלמידי ישראל צריכים ללמוד. "הרבה יותר מסוכן ששר החינוך לא מאפשר מגוון של דעות פוליטיות. הנסיעה לחברון גם היא החלטה פוליטית, ואם נוסעים לשם ולא מראים את קשת הדעות, עדיף שלא ייסעו". אני מבינה שהשיעור אצלך מתנהל באופן של: תקראו את פרקים א'- ג' בבית, ובשיעור נלמד אזרחות אמיתית. "אני אכן אומר להם לקרוא את הפרקים, ואז אומר 'עכשיו נראה איך זה עובד במציאות'. אני סומך על התלמידים שיידעו להתמודד עם מגוון של דעות". ואם המורה של ילדיך היה מעביר להם בשיעור אזרחות דעות ימניות-דתיות קיצוניות? "אז הילד יגיע הביתה וייחשף לדעות אחרות. אני מתפלא שהציונות הדתית זועקת על זה, כי הם אלה שהוציאו את התלמידים שלהם להפגנות על הקפאת הבנייה. אני שמח על מה שהם עשו, כי המצב היום הוא לא של מעורבות יתר של בני הנוער, אלא של אדישות, ואני רוצה לגרום להם להיות מעורבים. אל תשפטו אותי על כך שדעתי שונה משלכם". אין אלטרנטיבה בימין מי שנאבק בכניסת הגופים והעמותות האלה למערכת כבר תקופה ארוכה הוא 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל'. המכתב הראשון בנושא נשלח לפני כשנה וחצי, אחרי שבפורום שמו לב ש'פורום המשפחות השכולות' "פשוט מביא משפחות של מחבלים לבתי הספר, ומעמידים אותם כשווים ליד משפחות שכולות ישראליות", אומרת עו"ד הילה כהן, העוסקת בנושא מטעם העמותה. הפורום המשפטי לא מניח למשרד החינוך בנושא, וחוזר המנכ"ל שהוזכר לעיל, הוא פרי עבודת פניות חוזרות ונשנות של אחד המתמחים למשרד. התכתובת הענפה של הפורום המשפטי עם משרד החינוך בנושא כוללת את כל ענפי הפעילות, החל מכניסת העמותות לבתי הספר, המשך בפעילות אחר הצהריים וכלה בשמות של גננות, מורים ועובדי המשרד אשר השתתפו בפעילויות כאלה. כהן מסבירה עם זאת כי קיים הבדל גדול בין פעילות בבית הספר לפעילות אחר הצהריים של המורים. "במסגרת החוקית הקיימת היום, לעמותות האלה אין אפשרות לפעול בתוך בית הספר, בין בשעות הלימודים ובין שלא בשעות הלימודים. ואולם, היכולת לאסור על מורים פעילות אחר-צהריים שכזאת היא מוגבלת. הפעילות הפוליטית של עובדי המדינה כפופה לנהלים של נציבות שירות המדינה, ולכאורה אין כאן פעילות לא חוקית". למשרד החינוך יש כלי נוסף והוא הפיקוח. גם במשרד וגם כהן אומרים שיש לפקוח עיניים ואוזניים ולבדוק מה המסרים המועברים על ידי המורה לתלמידים. "משרד החינוך אומר שהפיקוח בבתי הספר הוגבר", כך כהן "הדברים תלויים בתלונות של תלמידים על מורים שחורגים מתכנית הלימודים, אבל גם אותם יש לקחת בעירבון מוגבל ולראות שלא מדובר בתלמיד שרוצה להתנכל למורה שלו". פרופ' אשר כהן, יו"ר ועדת המקצוע ללימוד אזרחות, מסביר גם הוא שנגד מפגשים והשתלמויות כאלה אין מה לעשות. הדברים לא נערכים במסגרת משרד החינוך ולא במתקנים שלו. "אם יכניסו מערך שיעור המנוגד לחומר הלימודים - זה אסור. אבל אין שליטה על המורה באיזו דוגמה הוא יבחר להשתמש כדי להבהיר נושא כזה או אחר". כשמעלים את הנושא לרזולוציית ימין שמאל והשפעה על המדינה, מבינים שגם כאן, אפשר לנצח את השמאל בקרב כזה או אחר, אבל במערכה הכללית, הוא מוביל על הימין. כיום רכז חברתי המבקש להעביר לתלמידיו פעילות העשרה בנושא אזרחי, או מורה לאזרחות שרוצה להביא רוח רעננה ומגוונת לשיעורי האזרחות של תלמידיו, יכול למצוא כאלה רק אצל ארגונים עם ארומה שמאלנית חזקה. מי שרוצה לתת לתלמידיו תמונה מאוזנת לאומית ומעניינת ייתקל בריק. הבשורה היא שכיום מתחילה תזוזה בכיוון הזה מצידם של גופים כמו מרכז מורשת בגין והמכללה למדינאות. יש להניח שהגופים האלה, מטבע הווייתם, יפיקו חומרים העולים בקנה אחד עם תכניות משרד החינוך וימצאו דלת פתוחה במשרד ובבתי הספר. אבל אלה עדיין בבחינת צעד קטן ללאומיות. מי אמר שאין לעמותות השמאל מה ללמד את אזרחי ישראל. ofralax@gmail.com
