התחושה בעולם היא שסין היא מעצמה כלכלית אדירת מימדים, כזו שמסוגלת לערער בתוך שנים אחדות, ואולי כבר כעת על ההגמוניה האמריקאית, אולם במאמר שהתפרסם ב'אפוק טיימס' מציג הסופר האמריקאני ממוצא סיני מייקל יאנג נתונים המציבים סימן שאלה לא קטן על הקביעות הללו. יאנג מספר כי מוצאו הסיני גורם לכך שאנשי כלכלה אמריקאיים רבים פונים אליו ומבקשים להתייעץ אם כדאי להם להשקיע בארץ מוצאו עתירת ההון והמשאבים. לטעמו מקור התחושה שאכן כך היא המציאות בסין הוא המאמץ שהשקיע המשטר הקומוניסטי בסין בהתעשרותו של פלח קטן באוכלוסיה, ובכך יצר למדינה כולה תדמית של אימפריה כלכלית מתעצמת והולכת. זאת בנוסף להתפתחות הכלכלית בשלושים השנים האחרונות של המדינה. יאנג מגדיר את סין כמדינת עוני על אף שמדובר במדינה שארצות הברית חייבת לה 1.2 טריליון דולר, ועל אף התדמית התקשורתית שנוצרה לסין כמכרה זהב להשקעות. לדבריו "בניגוד לתקופתו של מאו, תנאי חייהם של סינים רבים השתפרו משמעותית. אולם המציאות היא שלמרות ההתפתחות הרבה במהלך 30 השנים האחרונות, מרבית החברה בסין עדיין ענייה מאוד". יאנג מציג נתונים מתוך ספרו של ג'ורג' פרידמן, "העשור הבא", ולפיהם 60 מיליון סינים (המהווים פחות מ-5 אחוזים מכלל אוכלוסיית סין) חיים במשקי בית מהמעמד הבינוני (שהכנסתם למעלה מ-20,000 דולר בשנה). לעומת זאת שש מאות מיליון סינים חיים בבתים שהכנסתם פחות מ-1,000 דולר בשנה, שהם פחות מ-3 דולר ליום למשפחה. כ-440 מיליון סינים חיים במשקי בית המרוויחים בין 1,000 ל-2,000 דולר בשנה, שהם בין 3 ל-6 דולר ליום. "לסיכום, פרידמן מציין כי 80 אחוז מהסינים חיים בתנאים הדומים לתנאי העוני שבאפריקה שמדרום לסהרה. מספרים אלו עשויים לגרום לתדהמה בקרב אמריקנים רבים. הם עשויים לתהות כיצד ייתכן שלאומה כה מרוששת יש חוב כה עצום לארה"ב", כותב יאנג. תשובה לשאלה זו כותב יאנג במאמרו: "באמצעות הפעלת מניפולציות על ערך המטבע (היואן), הטלת מסים כבדים על מגזרי התעשייה השונים המייצאים מוצרים לשווקים בחו"ל, ניצול משאבי הטבע העשירים לצורך הפקת חומרי גלם, לרבות מתכות נדירות, וניצול כוח עבודה זול, הצליח המשטר הסיני לצבור עתודות גדולות של מטבע זר". עוד הוא כותב כי "במטרה לשמר את שער המטבע הנמוך המעניק למוצרי הייצוא של סין יתרון בשוק, בחר המשטר בסין לרכוש אגרות חוב ממשלתיות של ארה"ב ולהפעיל מניפולציה על המטבע. רכישת אגרות חוב ממשלתיות תורמת גם ליצירת תלות כלכלית של ארה"ב בסין ולמינוף פוליטי בהתמודדות עם ממשלת ארה"ב. לדוגמה, במשך עשרים השנים האחרונות, ארה"ב התעלמה כמעט לחלוטין מהפרות של זכויות אדם על-ידי המשטר בסין, והתרחקה מכל גורם שהמפלגה הקומוניסטית הסינית החשיבה בתור האויב שלה". עוד מצטט יאנג מאמר שפורסם לאחרונה בעיתון "צ'יינה דיילי", ולפיו המשפחות העשירות בסין שמספרן הוא כחצי מיליון מהוות רק 2 אחוז מהמספר הכולל של משקי הבית, יחס שהינו נמוך בהרבה בהשוואה למדינות אחרות. לדוגמה, היחס בארה"ב עומד על 4.1 אחוז, ואילו בשוויץ על 8.4 אחוז. כותב המאמר קורא במאמר לסין להעלות את המס על הרכוש כדי לצמצם את הפער העצום בחלוקת ההון במדינה. כך גם מצטט יאנג את הסוציולוג ג'ואו שיאו-ג'נג, העומד בראש המכון למשפטים ולסוציולוגיה באוניברסיטת רנמין, שאמר בריאיון לעיתון "צ'יינה פוסט": "אל תשכחו, ההצלחה הנוכחית של סין נשענת על 300 מיליון אנשים המנצלים מיליארד פועלים בתור כוח עבודה זול. המערכת המשפטית הלא הוגנת וחלוקת ההון הבלתי הוגנת הופכים את האתגרים לגדולים אף יותר". ג'ואו טוען כי חוסר השוויוניות העצום בהכנסות יוצר תסיסה חברתית, כגון מקרי ההתאבדות שהתרחשו במפעלי הייצור Foxconn, תקריות חוזרות ונשנות של ילדים שנדקרו למוות בערים שן-ג'ן ושנחאי, ומקרי הצתה עצמית במחאה נגד הפקעת בתים או רכוש על-ידי המדינה ועקירתם של תושבים בכוח מבתיהם. סקר שנערך באחרונה בקרב עשירי סין העלה כי בכוונת ארבעים ושישה אחוז מהנשאלים להגר למדינות אחרות, כאשר 14 אחוז מהם למעשה כבר היגרו. שליש מהם כבר רכשו נכסים בחו"ל. רוב האנשים שהחליטו לעזוב את סין הצהירו כי הם לא חשים כל ביטחון בהישארותם בתוך סין. החששות שלהם כוללות את החוסר במערכת משפטית בלתי תלויה, וכן את המדיניות הכלכלית חסרת התקדים של סין והמיסוי הגבוה. לדברי יאנג הדו"ח עורר חששות רציניים בסין. "אתר האינטרנט הואן-צ'יאו, המסונף לעיתון "פיפל'ס דיילי", פרסם מאמר המגנה את בריחת העשירים מסין, בטענה שהגירה מסוג זה עשויה לגרום לאסון כלכלי ויש להגבילה. עבור המשטר בסין, היציבות נמצאת בראש סדרי העדיפויות שלה. עליה להסתמך על צבא שחרור העם ועל כוחות המשטרה המזוינים כדי לשלוט במספר ההולך וגדל של הפגנות אלימות. בסופו של דבר, תצטרך להיות חלוקה מחדש של העושר במדינה", מעריך יאנג.
