העיתונאי קלמן ליבסקינד מתייחס בטורו השבועי בעיתון "מעריב" לכנס החירום, שאורגן ע"י בכירי התקשורת בישראל על רקע החקיקה נגד התקשורת ושינויים נוספים במערך התקשורת בישראל. את כינוס החירום מכנה ליבסקינד "חגיגה ענקית של צביעות". ליבסקינד כותב בטור: "אלו ימים אפלים", הזהירו. "חופש הביטוי בסכנה". אל תאמינו להם. לא חופש הביטוי מטריד אותם ולא הדמוקרטיה. כל אחד מהם בא אל הכנס הזה עם הבטן המלאה שלו על חברי הכנסת המטומטמים של הימין שהעם המטומטם בחר. ואם אנחנו אכן מצויים בימים אפלים לדמוקרטיה, מקור האפילה הזו היא אותה חבורת עיתונאים שהחליטה להתנקש בהליך הדמוקרטי ולא לאפשר לנבחרי העם לממש את שליחותם. מקור האפילה הזו בהחלטה אלימה של כלי התקשורת לפיה כל מציע חוק שלא יהלום את ערכי דסק החדשות שלהם יזכה לרצח אופי ברוטאלי שכזה, שלא תישאר לו ברירה אלא למשוך ממנו את ידיו. חופש הביטוי מעניין אתכם, חברים? עיתונות חופשית? דמוקרטיה? אולי תזכירו לי איפה הייתם כשנדם קולו של ערוץ 7, שסגירתו השתיקה ציבור שזה היה הכלי היחיד שהשמיע את עמדתו? למה אז לא התכנסתם בסינמטק? ואיפה הייתם כשהסכמי אוסלו ב' נרכשו תמורת המיצובישי של גולדפרב? אז לא סברתם שזו פגיעה בדמוקרטיה, נכון? וכשאריק שרון פיטר את אביגדור ליברמן ואת בני אלון מהממשלה רק כדי שיוכל להעביר את תכנית ההתנתקות? עם יד על הלב, אלו לא היו ימים קצת יותר אפלים לדמוקרטיה מהחוק שישריין מקום בוועדה לבחירת שופטים ליו"ר לשכת עורכי הדין? וכששרון הלך למשאל מתפקדים בליכוד, הובס, הראה למנצחים אצבע משולשת והתעלם מהכרעתם כאילו כלל לא נערכה הצבעה, אולי תוכלו להזכיר לי על איזו עצומה חתמתם אז? וכשאמנון אברמוביץ ניסח מחדש את תקנון העיתונות והסביר למה יש להתייחס לשרון כאל אתרוג? זוכרים את זה? למה אז לא שמענו אתכם? עכשיו אתם מבינים, עמיתיי היקרים, למה כשאתם עושים פרצוף שמקרין דאגה ממצב הדמוקרטיה אני לא מאמין לכם? למה אני חושב שאתם בסך הכל נציגיה המתוסכלים של האופוזיציה הפוליטית? הסבירו לי, בטובכם, מי קבע שאתם תורמים לדמוקרטיה יותר מיריב לוין? הוא, לפחות, יכול לטעון שהעם בחר בו כדי לקדם את השקפותיו. אבל אתם, מי שמכם להגדיר מהי דמוקרטיה? חושבים שהצעות החוק האחרונות ראויות לדיון ציבורי? צודקים. אני בעד. אבל כך מנהלים דיון? האם הבליץ התקשורתי המטורף והחד צדדי הזה נגד יוזמות חקיקה הוא הדמוקרטיה שאתם מציעים? זו עיתונות חופשית? ואיפה הפקפוק והשאלות והספקנות ושמיעה אמיתית וכנה של כל הצדדים? ואם כל אלה אינם וכל העיתונות מנגנת את אותה מנגינה בדיוק, אז באמת אפשר לשאול למה צריך כל כך הרבה כלי תקשורת ואיזה אסון גדול יגרם אם חלקם ייסגרו. ובכלל, לא מצחיק שהקולות היחידים שנשמעים בשיח הזה הם קולותיהם של אלו שמייללים כל העת שסותמים להם את הפה? הקשיבו לרשת ב' ולגלי צה"ל, צפו בערוץ 2 ובערוץ 10, הביטו ביומן של הערוץ הראשון ותגידו לי אם כך נראית תקשורת שנשלטת על ידי השלטון. כמה מחבריי לימדו אותי השבוע בטובם שרוב פוליטי הוא לא חזות הכול משום שגם הנאצים עלו לשלטון ברוב דמוקרטי. נהדר. מעתה זו הנוסחה: אם הפרלמנט הנבחר מחליט מה שאנחנו רוצים, מצוין. אם הוא מחליט אחרת, הוא אינו אלא צאצא של היטלר. והקלות המתלהמת שבה עיתונאים בכירים מזהים סעיף בעייתי בתיקון לאיזה שהוא חוק ומייד נזכרים בחוקי נירנברג, היא פשוט מטורפת. ומדובר, כמובן, באותם עיתונאים ממש שרק אתמול הטיפו לנער הגבעות בן ה-15 מה מותר ומה אסור להגיד לשוטר. תגידו, נפלתם על הראש? ומה השלב הבא? תדרשו לשפוט את זאב אלקין לפי חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם? את טורו הוא מסיים "שמעתי כמה עיתונאים מסבירים השבוע שגם העיתונות צריכה לעשות חשבון נפש. אל תאמינו להם. הם אמרו את זה אחרי אוסלו. הם אמרו את זה אחרי ההתנתקות. הם יגידו את זה גם בעתיד. זו דרכם. הם חוטאים במזיד וממהרים לקרוא להתבוננות פנימית. לא כי הם חושבים שזה מה שצריך לעשות. זה פשוט נשמע נאור".
