לצד הספקולציות סביב האידיאולוגיה המנחה את האחים המוסלמים במצרים, ולצד הניחושים באשר לעמדתם על הסכם השלום עם ישראל תירגמו אנשי מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" את הספר "הג'יהאד הוא הדרך" שאותו כתב מנהיג האחים המוסלמים במצרים לשעבר, כדי שנדע מי נכנס להנהגת השכנים שלנו מדרום, וכיצד עשויה להיראות מצרים החדשה. איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק, ראשי 'מבט לתקשורת הפלסטינית' מציינים כי המסרים המרכזיים העולים מהספר הם: 1 - המוסלמים הם "אדוני העולם". 2 - המעמד של בני האומה האסלאמית כ"מורי האנושות". 3 - "אין מנוס מג'יהאד למען אללה". 4 - הלחימה בישראל היא "ג'יהאד נגד כנופיות ציון הפושעות הגוזלות". 5- "האם האחים (המוסלמים) עייפו מן המבחנים, והשליכו את הנשק ועזבו את הג'יהאד?! לא!". את הספר "הג'יהאד הוא הדרך" כתב מוסטפא משהור, מנהיג 'האחים המוסלמים' במצרים משנת 1996 ועד מותו בשנת 2002. הספר הינו הכרך החמישי בסדרה הנקראת "הלכות הדעווה". ראשי 'מבט' מציינים כי ספר זה מציג את המושגים הבסיסיים של אידיאולוגיית האחים המוסלמים. אלה כוללים את שאיפת האחים המוסלמים להקים מדינה אסלאמית, את החתירה לשליטה אסלאמית בעולם, את החובה הציבורית והפרטית ליציאה לג'יהאד, ואת הצורך בעיתוי נכון של הג'יהאד. הספר מזהיר את המוסלמים לא להיחפז ולא לצאת לג'יהאד ללא הכנה ועיתוי מתאימים, כדי לא לאבד כוחות לשווא, ובכדי להשיג תועלת מקסימלית. התקופה הנוכחית נתפסת על ידי 'האחים המוסלמים' כתקופת הכשרה והכנה לג'יהאד עתידי. אנשי "מבט לתקשורת פלסטינית" בחרו שורת ציטוטים מהספר בכדי להדגים כמה מהרעיונות המרכזיים באידיאולוגיית "האחים המוסלמים". את הציטוטים ה"נבחרים" הם מציגים בדו"ח מיוחד שפרסמו בימים אלו: מטרת על: דומיננטיות אסלאמית עולמית: - "...חידוש החיים באומה האסלאמית, כדי שתשיב את כוחה ותשתחרר ותתפוס את מקומה אשר הועיד לה אללה, כטובה שבאומות שניתנה לבני האדם, וכמורי האנושות..." - "אנו קוראים לכם... שתדעו את מעמדכם, ותאמינו כי אתם אדוני העולם, גם אם יריביכם רוצים בשפלותכם..." - " יש לדעת גם שהג'יהאד וההכנה אליו אינם רק בשביל להדוף מתקפות והיזק של אויבי אללה מעל המוסלמים, אלא הם נועדו גם לשם השלמת המשימה העצומה, והיא הקמת מדינת האסלאם וביסוס הדת הזו והפצתה ברחבי העולם..." - "יידע הנוער המוסלמי שעל דרך הג'יהאד, כי זירת הג'יהאד שלו למען אללה אינה מצומצמת לחבל ארץ כזה או אחר ממחוזות האסלאם ותו לא, שכן המולדת האסלאמית היא אחת ואינה מחולקת, ודגל הג'יהאד כבר הונף בכמה מחלקיה, והוא ימשיך להיות מונף בעזרת אללה, עד שישתחרר כל סנטימטר מאדמת האסלאם, ותקום מדינת האסלאם..." אמצעים: הג'יהאד כחובה דתית: - "לאחר מכן בא כוח הזרוע והנשק... וזהו תפקידו של הג'יהאד." - "הג'יהאד הוא מצווה ציבורית על האומה האסלאמית... והיא מצווה פרטית להדיפת מתקפה של כופרים על האומה..." - "יידע נא הנוער כי בעיות העולם האסלאמי כפלסטין, אפגניסטן, סוריה, אריתריאה או הפיליפינים, אינן נושאים של אדמה ועמים, אלא של דת ואמונה. הן בעיות של האסלאם והמוסלמים כולם, ופתרונן אינו יכול להיות במשא ומתן ובהכרה לאויב באדמה האסלאמית שהוא גזל, אלא אין מנוס מג'יהאד למען אללה, ולכן הג'יהאד הוא הדרך." - "סמל האחים [המוסלמים] הוא שתי חרבות על רקע ספרו של אללה (הקוראן). החרבות הן סמל הג'יהאד והכוח המגן על האמת המיוצגת בספרו של אללה." עיתוי: לא להיחפז, יש להתכונן היטב לג'יהאד: - "...יחד עם זאת, האחים אינם נדחפים אחרי התלהבותם של חלק מהצעירים, לעשיית פעולות בוסריות ובלתי מתוכננות, שלא ישנו את המציאות הקלוקלת, ואולי אף יזיקו לעבודה האסלאמית ויועילו לאנשי השקר..." - "המוסלמים לא חייבים תמיד להגיב על כל תקיפה או פגיעה מצד אויבי אללה באופן מידי, אלא כאשר יש להם כוח ותנאים לעשות כן." - "הכן את עצמך והתאמן באומנויות הלחימה, ואחוז בגורמי הכוח. עליך ללמוד את כללי המלחמה ודרכיה ודיניה, עליך ללמוד אותם ולדבוק בהם, כדי שהג'יהאד שלך יהיה מקובל אצל אללה." - "...ולכן יש חובה אישית, שאין מנוס ממנה, על כל מוסלמי להתכוון ולהתכונן ולהצטייד לקראת הג'יהאד..." מטרה אישית: שאיפה לשהאדה (מוות למען אללה): - "אללה הוא תכליתנו, הנביא הוא מנהיגנו, הקוראן הוא חוקתנו, הג'יהאד הוא דרכנו, והמוות למען אללה הוא הנעלה שבמשאלותינו." - "'הג'יהאד הוא דרכנו והמוות למען אללה הוא משאלתנו הנעלה ביותר' - זוהי הקריאה שתמיד קראנו... רבים מאהובינו כבר זכו במשאלה הזו... אנו מבקשים מאללה שיקבל את כולם... ושיצרף אותנו אליהם..." ג'יהאד נגד ישראל: - "שיירת השהידים בדרך הדעווה נמשכת מזה זמן רב. זכו בה על אדמת פלסטין האהובה, בשנים 47 ו-48, אחים יקרים, בג'יהאד נגד כנופיות ציון הפושעות הגוזלות... האימאם השהיד חסן אל-בנא נחשב כשהיד פלסטין, גם אם הוא לא נהרג על אדמתה."
