מוישה גוטמן, סופר ומשורר חרדי בן 38, אב ל-6 ותושב קרית גת, מתייחס לסערה התקשורתית סביב "הדרת נשים" בחברה החרדית. ספריו "אתהלך" ו"שוליים של מעלה" יצאו בהוצאת "פלדהיים". נאורים קטנים שלי. נדרשת מידה גדושה של צביעות מחברה אנושית שזה לא מכבר שיגרה את האזרח מספר אחת שלה לכלא בגין 'פעולות-בלתי-חוקיות' במשכן מספר אחת, ושעל נסיבות דומות הרשיעה משנה-לראש-ממשלה והעיפה מועמד בטוח למפכ"לות והפלילה שר ביטחון בדימוס ואלוף כפול שלוש בדימוס - כדי להתייצב בשער ולהטיף לחברה אנושית אחרת, שמרנית, איך לנהל את אורחותיה וכיצד לסדר את כיסאותיה. כל השערורייה המפוברקת הזאת מבית מדרשה של טניה הנושאת עתה את הקרן החדשה לניגוח הציבור החרדי לא היתה נולדת אילולא התבלבלתם בהבנת ההבדל הפשוט בין 'המרחב הציבורי' ל'מרחב החרדי'. איש לא כפה את עמדת המהדרין על המרחב הציבורי. מאות ואלפי אוטובוסים שועטים או זוחלים ברחבי המדינה מדי יום ביומו ללא כל הפרדה. מדיניות המהדרין הקסומה מונהגת במיעוט מוגדר ונבדל, מאופיין היטב, של קווים יעודיים המשרתים אוכלוסייה הומוגנית ואוטונומית שזכאית להגדיר את צביון תחבורתה. ההגדרה הזאת נעשית - לא בכפייה - במרחב החרדי המוחלט, שבו אין לכם - ולא תהיה לכם, למען הסר כל ספק וגניזת כל תקווה - שום דריסת רגל או פתחון פה, ובצדק. מה לכם כי נזעקתם? מה לכם תוחבים את חוטמיכם בעניינינו? האם כבר פתרתם את התעלומה מיהי אותה 'אישיות בכירה' שעשתה את שעשתה שאתם כבר פנויים להתערב לנו בחיים? אתם תטיפו לנו?! תבדקו את גלריית האישים המכובדים שלכם ואת הרקורד המורכב שלהם ותבינו מדוע יש צורך בהפרדה המקדימה רפואה למכה. איך אתם מביטים במראה מדי בוקר ולא מורטים את שיערותיכם מבושה. צאו לנו מהוורידים. אתם יכולים לטקבק נגדנו כמה שנאה שתרצו, ליצור רוע אפשר תמיד, אבל לא תצליחו להתערב באורחות חיינו. תוכלו לטקבק במלוא הרוע נגד העברת תקציבי-קיום לישיבות ולשכוח את תשלומי המס שלנו ואת תקציבי העתק המוזרמים בחופשיות לאוניברסיטאות ולתיאטרונים. תוכלו לטקבק בארסיות נגד דחיית הגיוס החרדית ולהתעלם מכך שחצי תל-אביב אינה מתגייסת. תוכלו גם לטקבק שאתם עוזבים אוטוטו את הארץ למרות שאנחנו יודעים שלא ממש אוהבים אתכם בשום מדינה אחרת ואין לכם לאן ללכת. תוכלו לנפח בסקרים את יאיר או כל מפלגת שנאה אחרת וללא לרצות להבין כי גם המיעוט החרדי זכאי לזכויות יסוד לפחות כמו חמישים אלף המסתננים מאריתריאה - אבל לא תוכלו, גם אם מאוד תרצו ותצרחו, לשנות את עקרונותינו. העקרונות שלנו, אולי בניגוד לשלכם, (ע"ע: שרון, אולמרט, לבני, ביבי) אינם ניתנים לשינוי ואינם כפופים לגמישות כזו או אחרת של 'מה שרואים מכאן'. אלף טַנְיות וחמשת-אלפים דוקטורים או פרופסורים וגם פרובוקטורים לא יצליחו להעביר גבר חרדי אחד או אשה חרדית אחת אל מעבר למחיצה, ולו משום שמדובר בהדרה הדדית נבחרת של יחידה מובחרת המשתייכת לעם נבחר, ולא בהדרת-נשים. הגברים מדירים את עצמם להֵנָה והנשים מדירות את עצמן להֵנָה, בבחירה, מרצון, ובגאווה קהילתית זקופת קומה. ככה טוב לנו, לכולנו. ככה נוח לנו, גברים ונשים כאחד אך לא יחד. כולנו נהדרים. על אפכם ועל חמת קנאתכם. ולא אתם, נאורים בגרוש ופלורליסטים בפרוטה, תעזו לקבוע לנו את צביון חיינו ולצבוע את צבעיו. עשרות אלפי חרדים קמו הבוקר לעוד שחרית של תפילה מבלי להכיר את 'טניה' והם גם לא יכירו את שמה. ה'טניה' היחיד שהם מכירים זהו השיר 'תניא' של הזמר הנפלא אברהם פריד. יש להם עולם עשיר ומרתק, הלו"ז צפוף וגדוש, ואין עמם פנאי פנוי כדי לבחון אלו גזירים הושלכו הפעם למדורת שנאת השבט. תמשיכו ללחך ולחרוך. אנו עם הפנים קדימה. תתפלאו, אבל כן, אנו חיים את חיינו בגאון מופתי ומסתדרים יופי בלי עזרתכם. (כן, טוקבקיסט יקר, נסתדר בלי התקציבים, אם מנגד לא תחייבו אותנו בתשלומי מיסים. תרגיע, חבר. מה?). תפסיקו לשקר, אם לא אכפת לכם, איש מאיתנו לא ניסה להכתיב ל'תחבורה הציבורית' את צביונה. אנו קבענו - ונמשיך לקבוע - את אופיים וצלמם ותבניתם של קווי 'התחבורה החרדית'. אנו לא ממש 'מתים' על אגד ונשמח מאוד אם יאפשרו לנו להתנייד בתחבורה חרדית פרטית. אבל, כל עוד משרד התחבורה לא יאפשר לנו להפעיל קווים פרטיים, כרצוננו וכהעדפתנו, וכל עוד הוא יאלץ אותנו להשתמש על כורחנו רק בקווי חברת 'אגד', נקבע אנו את אופיים של הקווים החרדיים, שלנו (!), המשרתים מאה ואחד אחוזים של הציבור החרדי ופועלים בתפוסה חרדית מלאה פלוס (כן, לרוב אנו נוסעים גם בעמידה). זה לא המרחב-הציבורי, נאורים קטנים שלי. זה המרחב החרדי, שבו אין לכם שמץ זכות להכתבת תפיסתכם. שבו נא בשקט וטפלו לכם בנחת בתחלואי החברה החילונית שאותם אתם מטיבים להכיר טוב יותר מאיתנו. הניחו לנו, כי אין לנו זמן אליכם. אל תייבאו את כללי המרחב הציבורי הנגוע לתוככי המרחב החרדי הטהור. אם בכל זאת החלטתם לכעוס, וחבל לכם לוותר על ההנאה המזוכיסטית הצרופה, פיתחו את היומן האישי, דפדפו בו והזמינו את עצמכם לתהלוכת-הדגלים הבאה של ברוך מרזל בחוצות אום-אל פחם. דין טניה כדין ברוך. הבנתם את זה? אני לא אהיה ולא אצעד שם, כי אני נאור אמיתי. כזה שבאמת מכבד את זכויות המיעוט לחיות בהתאם לעקרונותיו. איני כופה את עצמי ועוצמתי על האחר. המאמר המלא פורסם באתר גלובס.
