ראש ישיבת פתח תקוה, הרב יובל שרלו, טוען בתשובה לשאלה של אדם חרדי בנוגע לעמדתו בסוגיות העומדות על הפרק, כי שתיקת הציבור החרדי מול מעשים קיצוניים מזינה אותם ותורמת להתגברותם. בשאלה, אשר פורסמה יחד עם התשובה באתר ישיבת ההסדר בפתח תקוה שואל אותו אדם, "ראיתי שכבודכם אמר שקיצוניים באים שיש רוב דומם שלא עושה שום דבר. איפה כבודכם מצא רוב דומם שזה היחס שלו לנשים. התקשורת ממציאה כל הזמן דברים והיא מצלמת איזה משיגינעאר שירק על ילדה ואומרת שכולם לא בסדר. זה הכל תקשורת ושנאה ולא שום דבר אמיתי". בתשובה לדברים עונה הרב שרלו, כי "אני אכן חושב כי תופעות קיצוניות אינן נובעות מרצונו של הרוב, אולם הוא מזין אותן בשתיקתו, ולמעשה יוצר את האווירה שהם יצמחו. אני חושב שזו הפרשנות הנכונה (לדוגמה) לכך שכל עם ישראל נענש בתקופת יהושע על מעשה עכן, בשל העובדה שהעם הזין את מעשה עכן, ועוד עניינים רבים בתנ''ך ובחז''ל". הרב שרלו מוסיף, כי "קל מאוד להאשים את התקשורת, בשל העובדה שההאשמות האלה גם נכונות. אולם יש יותר מדי דברים אמיתיים שאינם קשורים לתקשורת, שלא ניתן להתעלם מהם. כולם צריכים לעשות ''נחפשה דרכנו ונחקורה'', ולא רק להאשים אחרים, אלא לבדוק פנימה מה קרה לנו, מה קרה לדרך בה אנו לומדים תורה, מה קרה לצניעות האמיתית, מה קרה לבשורה שיש לנו לציבור החילוני, ועוד עניינים רבים אחרים". הרב שרלו אף מצין ארבע דוגמאות להתנהגות הרוב החרדי אשר מזינות לדעתו את ההתנהגויות הקיצוניות: א. העובדה שאסור שתהיה תמונה של אישה בעיתון, צנועה, של פנים בלבד, ואפילו בתמונת הממשלה ריטשו את הפנים של נשים שמונו לשר. אין לזה כל קשר להלכה, ועצם העובדה שלאישה מותר ללכת ברחוב ללא רעלה מוכיח זאת. התנהגות כזו, לדוגמה, אינה מזינה באמת את הקיצוניים? ב. העובדה שאסור לאישה לדבר בפומבי. שנמנע ממנה להספיד את אביה או בנה. אין לכך כל קשר להלכה, ואם היא לבושה בצניעות – אין שום איסור בדבר. איך אפוא אפשר להגיד שהכל בגלל התקשורת? ג. העובדה שמתפרסמים פסקים שאסור לנשים כל כך הרבה דברים, כגון לנהוג. ד. העובדה שאין נשים חברות כנסת, או בכל תפקיד ציבורי. אפשר לטעון שזה מבוסס על ''מלך ולא מלכה'', אולם כל כך הרבה דרכים למדניות כבר ביארו את היסוד הזה, ולא מנעו נשים מתפקידים בתחומים אלה, ואני מבין שפוסקים אחרים לא מקבלים את זה, וזו כמובן מחלוקת בהלכה. אולם אין להאשים את התקשורת בכך שהיא יוצרת מהומה על לא מאומה. בסיכום אומר הרב שרלו, כי הכאב שלו נובע מכך שלדבריו, "התורה יוצאת מבוזה. אנחנו משכנעים את העולם כי ללכת לאור התורה – הוא טירוף. במקום הבשורה שתהיה לנו לעם ישראל, במקום שנוכל להתייצב ולקרוא לצניעות לקדושה ולטהרה ביחד עם בריאות, אנושיות ושוויון, תורת ד' נתפסת כמי שמצווה על כל הגברים לראות בכל הנשים איום, ולהתייחס כל הזמן לגופן, וכך אנחנו לא רק מרחיקים אנשים מהתורה, אלא מרחיקים את התורה ממה שהיא אמרה באמת, ואומרים דברים שלא שערו אבותינו. ד' ירחם. אני חש כי תורה לובשת שק וקוראת לכולם לשוב אל התורה, אל הבריאות האנושית שהתורה מקרינה, אל עבודת ד', אל הצניעות בתוך החיים, אל היחס הראוי בין נשים לגברים, אל ההפרדה במקום שצריך ושלמות החיים במקום שצריך, ואז יהיה הרבה יותר טוב לכולם".
