מי שפתח אמש את מקלט הרדיו ושמע חדשות, נתקל בודאי בידיעה על הפגנת בני נוער מול ביתו של הרמטכ"ל, בני גנץ, במחאה על ביטול שבוע הגדנ"ע שתוכנן להם השבוע, וזאת בהתרעה קצרה ביותר. התלמידים, אשר לא השלימו עם רוע הגזרה, החליטו לצאת למאבק ובחרו היטב את הזירה, ביתו של הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ. לא, לא באתי לבכות על האפלייה, מדוע פעילי ימין המתקרבים לביתו של קצין בצה"ל נהדפים במרחק מאות מטרים מהבית ואילו תלמידים נרגנים זוכים ליחס אחר, הבעיה שלי נמצאת במקום אחר לגמרי. מתברר שביטול שבוע הגדנ"ע לאותם התלמידים היה בעצם תרגיל תקשורתי, כחלק מנסיונו של צה"ל להיאבק בקיצוץ בתקציב הביטחון אותו מבקש נתניהו להשית עליו. תשאלו מאין אני יודע? הרי לכם התשובה. דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, פרסם אמש (מוצ"ש) בדף הפייסבוק שלו הודעה בזו הלשון. "ברגעים אלו אני נמצא ליד ביתו של הרמטכ"ל, כרגע מתקיימת פה הפגנה של בני נוער המוחים על ביטול הגדנ"ע, אין לי אלא להבין את כאבם על כך שלא יחוו את החוויה המיוחדת של הגדנ"ע אך לצערי זהו הקיצוץ הכואב הראשון ולא האחרון שנאלץ לקיים, כי במציאות הקיימת אנו בוחרים בין גדנ"ע לביטחון, אימונים ומילואים...לפני יום עצוב נקווה שצילצולי ההתראה יעוררו את המחליטים". בקיצור, נדמה שלא זו בלבד שבצה"ל לא התרגשו מההפגנה, התחושה העולה היא שמישהו בצה"ל כמעט שהזמין אותה, כחלק מקמפיין מתוזמר אותו מנהל צה"ל וכתובתו היא אחת, ראש הממשלה בנימין נתניהו. וכאן הבן שואל: למה בעצם זה רע? אז ראשית, אני מקווה שבשדה הקרב רא"ל גנץ לא היה מאשר תרגילים כל כך שקופים לעינו של האויב. אני מקווה שבמשרד הביטחון נותנים הרבה יותר קרדיט לאנשי האוצר ולראש הממשלה, ומאמינים שהם מסוגלים לאתר ולהבין תרגילים כל כל פשוטים, ברמה של שנה א' בבי"ס לדוברות ויחסי ציבור. ממי שמעוניין להיאבק על דעת הקהל ודעתם של מקבלי ההחלטות, מצופה להפגין מעט יותר רצינות ותעוזה, ופחות שבלוניות ושטחיות. שנית, הטקטיקה. בחירת הזירה ודרך ההתנהלות, אופייניים כל כך לצה"ל, במירעו. השיטה של שינוי תכניות זמן קצר לפני ביצוען, המכונה בצה"ל בכינוי החיבה הכלל לא חביב "בלת"ם", מקובלת מאוד כשמדובר בחיילים. אטלו כזכור התגייסו לצה"ל ומכוחו של חוק שירות ביטחון נתונים כל זמנם, מרצם וכוחותיהם לשליטתו של הצבא החזק במזרח התיכון, ולכן שינוי תכניות גם בדקה ה-92 הוא לגיטימי. תלמידי תיכון אינם חיילים. לבטל לתלמידי תיכון שבוע גדנ"ע שלושה ימים לפני קיומו זה דבר בלתי סביר. לא היה נגרע כמעט כלום מתקציבו של צה"ל, אם היו ממשיכים את שבועות הגדנ"ע חודש קדימה, ומבטלים את האירוע רק לתלמידים הצפויים לצאת אליו מעוד חודש וצפונה. הביטול המיידי מקורו לא בבעיות התקציב אלא בבעיות התקשורת. שלישית, כמו תמיד, סדרי העדיפויות של צה"ל לא סובלים אפילו מחכמה יתרה. כל מי שהיה אי פעם חייל בשריון, וכותב שורות אלו לא זכה לכך כי צה"ל החליט לשבצו דווקא בחיל התותחנים, יודע ש"האדם שבטנק ינצח". במהלך שלושת העשורים האחרונים עבר צה"ל מהפכה חשובה מאוד, שעיקרה הוא מתן דגש גובר והולך על ההשקעה בכוח האדם. ההבנה שהחלה להתחדד אצל שלטונות צה"ל בשנות ה-80 וה-90, והפכה למציאות כואבת בשנות ה- 200, היתה שהאדם שבטנק כבר איננו מובן מאליו. צה"ל גילה, קצת מאוחר, שגם להביא חיילים זו משימה, והחל להשקיע בכך מאמצים ומשאבים. כעת נדמה שמישהו שם למעלה שכח את העובדה שהתעצמות צבאית נספרת לא רק בקנים, במטוסים, ובצוללות, אלא גם באנשים, והחליט להפנות את הקיצוץ למקומות הלא נכונים. חבל.
