בעקבות האירוע בו ניצלו חייו של נער, בזכות התעקשותו של רופא על ביצוע בדיקות כתנאי מקדים למתן אישור לחדר כושר, פנו היום (ה') עו"ד ורד כהן ועו"ד רענן בר-און לשרת התרבות והספורט, לימור לבנת, הממונה על חוק חדרי כושר, בבקשה לפעול לשינוי החוק. במכתבם הפנו עורכי הדין את השרה לפרסום מנובמבר 2011, לפיו חברי הקבינט החברתי – כלכלי אישרו את התוכנית הלאומית לקידום אורח חיים בריא, הכוללת בין היתר את ביטול הדרישה להמצאת אישור רפואי כתנאי לקבלת מתאמן חדש לחדר כושר, והחלפתה בדרישה למילוי שאלון והצהרת בריאות אישית בלבד. זאת, כחלק מההתמודדות במגיפת ההשמנה בישראל, ובמטרה להגביר את הפעילות הגופנית. עורכי הדין בר-און וכהן טענו, בפנייתם לשרה לבנת כי אומנם הרצון לעודד פעילות גופנית ולהופכה זמינה ומזמינה לכל הינו ברור ומובן. ברם, לא יעלה על הדעת, שפעילות הדורשת מאמץ פיזי כה גדול, כדוגמת "ספינינג" או "אירובי", תיעשה בלא קבלת אישור רפואי מקדים לכך. בפנייתם הם מזכירים את חוק מכוני חדר כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד – 1994, בו נקבעה אבחנה ברורה בין מתאמן קבוע למתאמן אקראי. לדבריהם קיימת בעייתיות בחוק – הן לגבי מתאמנים קבועים והן לגבי מתאמנים מזדמנים. לגבי מתאמן קבוע נאמר בחוק: "מכון כושר יקבל מתאמן קבוע רק לאחר שהמציא לו תעודה רפואית המאשרת את כשירותו מבחינה רפואית להתאמן במכון כושר, ואשר ניתנה במהלך 90 הימים שקדמו למועד בקשתו של המתאמן להתקבל כמתאמן קבוע במכון הכושר". לדבריהם החוק אמנם קובע את הדרישה להמצאת אישור רפואי באשר למתאמן קבוע אך לא נקבע איזה סוג אישור נדרש. "קבלת אישור מרופא אשר כלל אינו מכיר את המתאמן ולא ביצע בו בדיקות – אין די בה. לא תמיד מודעים המתאמנים לבעיות רפואיות ולליקויים בבריאותם, ובהעדר בדיקות איתור – התוצאה עלולה להיות קטלנית". כמו כן הם מציינים כי "בפועל, ניתנים אישורים מרופאי משפחה, מבלי שלצורך כך תידרשנה ביצוען של בדיקות מאמץ או בדיקות אחרות". באשר למתאמן אקראי קובע החוק כי " מכון כושר יקבל מתאמן אקראי רק לאחר שהמציא לו הצהרה, חתומה בידו, המאשרת, כי הוא אינו סובל מבעיות רפואיות עלולות לסכנו בשעת אימון במכון כושר". "כך, מכוח החוק מסתפקים מכוני הכושר בהצהרתם של המתאמנים המזדמנים. מדובר בהצהרה, לפיה הם במצב פיזי טוב, אינם סובלים מבעיות רפואיות העלולות לסכנם, מסוגלים לעסוק באימון גופני, ומצהירים, כי אימון זה לא יפגע בבריאותם או במצבם הפיזי", אומרים כהן ובר-און הסבורים כי אין די בהצהרה זו. "מתאמן מזדמן אינו חסין מפני פגיעה בבריאותו, וזו יכולה להתרחש גם אם פקד את מכון הכושר פעם אחת בלבד. באם במהלך האימון, ביצע המתאמן האקראי פעילות גופנית בעצימות גבוהה, מבלי שנבדק ונמצא כי הינו כשיר לכך – עלול הדבר להסתבר כקטלני. אין די בהצהרת המתאמן, שאינה מבוססת על בדיקה רפואית, הואיל וללא בדיקות רפואיות אין בנמצא מודעות מלאה למצבו הגופני כלל, ואין ערך להצהרתו". לטענתם "חדשות לבקרים מתפרסמים מקרים של תאונות טראגיות המתרחשות במכוני כושר. המקרה שפורסם לאחרונה, על הרופא שהתעקש לשלוח את מבקש האישור לביצוע בדיקות רפואיות, כתנאי למתן אישור להתאמן בחדר כושר, ממחיש את הצורך במתן אישור המבוסס על בדיקה רפואית. באותו מקרה, זיהתה הבדיקה אצל הנער נתונים חריגים, ואובחנה הפרעת קצב לב חמורה, עד כי נזקק לניתוח השתלת קוצב לב". "ומה היה קורה אילולא התעקש הרופא?", הם שואלים ומזכירים כי "הנער לא ידע דבר על הליקוי בבריאותו, ואילו היה מקבל את האישור באופן שיגרתי, ללא בדיקות, היה עלול למצוא חלילה את מותו כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת. קפדנות הרופא – הצילה את חייו של הנער, ומנעה את הסיפור הבא על מוות טראגי בחדר כושר". לנוכח כל זאת פנו לשרת התרבות והספורט בקריאה לשינוי החקיקה וקביעת החובה לבצע בדיקה רפואית כתנאי מקדים למתן האישור הרפואי. עוד הם דורשים מהשרה להחיל את החובה להמציא אישור רפואי גם על מתאמנים מזדמנים, ולא רק על המתאמנים הקבועים.
