חבר מושבעים הרשיע ביום ראשון (28.1.12) את תושבי מונטריאול, מוחמד שאפיה בן ה-58, אשתו - טובא יחיא בת ה-24 ואת בנו חאמד, בן ה-21, בארבעה סעיפים של רצח מדרגה ראשונה של אשתו הראשונה של מוחמד, רונה אמיר בת ה-52, ושלושת בנותיו, זיינב בת ה-19, סהר בת ה-17 וגיטי בת ה-13, השתיים הראשונות מאשתו טובא. גופות הארבע נמצאו בתוך מכונית שטבעה בקרקעית תעלת רידו בקינגסטון ב-30 ביוני 2009. ההכרעה התקבלה ע"י חבר המושבעים בבית המשפט בקינגסטון לאחר 15 שעות של דיונים שסיכמו משפט שארך 10 שבועות, ובמהלכו זומנו 58 עדים. ההרשעה ברצח מדרגה ראשונה משמעותה שהאשמים בדין לא יוכלו לבקש שחרור על תנאי במשך 25 שנה. התביעה טענה, כי השלושה, האב, האם והבן, תכננו את הרצח וביצעו אותו בתיאום מלא על מנת "להגן על כבוד המשפחה". השופט רוברט מרנג'ר אמר לאחר הכרעת הדין, כי "קשה לדמיין פשע מתועב ושפל יותר", וכי "המניע המצטייר לרצח בדם קר של ארבע הקרבנות התמימים נובע מהתפיסה המעוותת לחלוטין של כבוד... שאין לה מקום בחברה תרבותית". מוחמד שאפיה הודיע באמצעות עורך דינו, כי בכוונתו לערער על ההרשעה. המורשעים ברצח טענו גם לאחר הקראת הכרעת הדין, כי אינם אשמים. מוחמד שאפיה אמר, כי "לא ביצענו רצח, אין זה משפט צדק". האם, טובא יחיא, הגיבה באומרה: לא היה זה משפט צדק, אינני רוצחת, אני אימא". הבן חאמד טען: "אני לא הטבעתי את אחיותיי". סיפורה הטרגי של משפחת שאפיה מתחיל בארץ הולדתם, אפגניסטן. מוחמד נשא לאישה את רונה אמיר באמצעות נישואין מאורגנים. רונה לא יכולה הייתה להביא ילדים לעולם והיא עודדה את בעלה לשאת אישה שנייה, ובשנת 1989 הוא נישא גם לטובא יחיא, אשר ילדה לו מספר ילדים. המשפחה המורחבת המוסלמית מסורתית עברה לגור בדובאיי, ואח"כ באוסטרליה לפני שהשתקעו בשנת 2007 במונטריאול והגישו בקשה לקבלת אזרחות. בזמן הרצח היו בני המשפחה במעמד של תושבי קבע, למעט האישה הראשונה, רונה אמיר, ששהותה בקנדה הוסדרה על בסיס של ויזת תייר. החיים במסגרת המשפחתית לא היו קלים, כך עולה מעדויות שנחשפו בבית המשפט. רונה סבלה בחיי הנישואין וביומנה כתבה שהיא הייתה נוהגת ללכת לפארקים ובוכה על מר גורלה. שלוש הבנות מרדו בהוריהן, במסורת ובאיסור שהטיל אביהן על יצירת קשרים חברתיים. השתיים הגדולות סירבו לקיים את דרישתו של האב לעטות על פניהן חיג'אב, הן רכשו בגדים אופנתיים ולשתיהן היו בחשאי חברים. היחסים בין האב לבנות הלכו והתדרדרו, והשתיים דיווחו ליועצות בבית הספר על ביטויי אלימות ואיומים מצד אביהן ואחיהן. גם הבת הקטנה, גיטי, מרדה באביה. היא נתפסה גונבת חולצה מאחת החנויות והושעתה מכיתתה לאחר שהגיעה לבית הספר בלבוש חושפני. מזימת הרצח של האב, האם והבן החלה להירקם על פי התביעה, לאחר שהבת הגדולה, זיינב, ברחה מהבית למקלט לנשים מוכות במונטריאול באפריל 2009. אירוע זה היה טראומטי לאב המשפחה, משום שהוא הוציא את "הכביסה המלוכלכת" החוצה, ויתירה מכך היה בכך משום התרסה גלויה נגד מרותו - הצהרת כוונות על נחישותה של זיינב למצוא חתן על פי שיקול דעתה ולא בנישואין מאורגנים. האב ראה במעשה של זיינב בגידה במשפחה וחילול כבודה. האם, טובא יחיא, שכנעה את זיינב לחזור הבייתה בהבטיחה לה, כי תוכל להתחתן עם בחיר ליבה. ואולם, על פי עדות של קרוב משפחה הסתבר, כי האב תכנן לרצוח אותה והעלה הצעה לקחת את זיינב לטיול בשבדיה ושם להטביע אותה למוות. קרוב משפחה אחר סיפר, כי האב אמר שאם יגיע לחתונה של זיינב הוא ירצח אותה. זיינב התחתנה עם בחיר ליבה, ואולם לאחר יממה בוטלה חתונתה. לאחר זמן הורחבה מזימת הרצח והיא כללה גם את האחות הצעירה יותר, סהר, לאחר שהאח מצא תמונות שלה עם בנים כשהיא לבושה בבגדים אופנתיים. גיטי הקטנה נרצחה משום שהתריסה כלפי אביה והיא יחד עם האישה הראשונה נתפסו כבלתי מהימנות ועלולות לחשוף את הרצח בפני המשטרה. חוקרי המשטרה שבדקו את המחשב של האב, בו עשה שימוש גם האח, מצאו כי במנועי החיפוש הוכנסו המשפטים "היכן לבצע רצח" ו"האם אסיר יכול לנהל מהכלא נדל"ן", וכן מילים על גופות ומים. מעבר לכך, הממצאים בזירה לא הותירו מקום לספק לגבי הנסיבות החשודות בהן מצאו שלוש הנערות והאישה את מותן. המכונית בה נמצאו הגופות הייתה בהילוך ראשון ומתג ההפעלה של המכונית היה במצב סגור, הווה אומר: המנוע לא פעל בעת שהמכונית התדרדרה לנהר. נוסף על כך, אורות הרכב לא היו דלוקים למרות שעת החשיכה, כל ארבע הגופות לא היו חגורות בחגורות הבטיחות ולא נמצאו סימנים לניסיון היחלצות מהמכוניות למרות שהיא שקעה במים רדודים יחסית. פתולוג שבדק את הגופות קבע, כי ארבע הקרבנות מתו מטביעה. קביעה זו הביאה את התביעה להעלאת שתי השערות על נסיבות מותן. על פי אחת, הן הוטבעו למוות במקום אחר והוכנסו לרכב לצורך ביום תאונה ועל פי אחרת, הן סוממו או נגרמה להם חבלה שגרמה להן אבדן הכרה ובמצב זה הן טבעו במכונית שדורדרה למים. בראש של שלוש גופות נמצאו סימני חבלה. התביעה טענה, כי המכונית בה נמצאו הגופות דורדרה למים בדחיפה ע"י רכב המשפחה מסוג לקסוס SUV. בזירה נמצאו סימנים של פנסים קדמיים שבורים של מכונית הלקסוס ותאימות בין הפגיעה בלקסוס לסימנים על המכונית שנדחפה למים. האם, טובא, טענה בתחילה שהיא הייתה בזירה בעת ההתרחשות, אך התעלפה כאשר הרכב התדרדר למים. לאחר זמן חזרה בה מגרסתה זו, ואמרה כי העלתה אותה רק כדי להגן על הבן, חאמד, מחשש שיעבור עינויים בחקירתו. הבן חאמד טען לחפותו והסביר, כי מות הבנות והאישה הראשונה נגרם מתאונה לאחר שהמשפחה חזרה מטיול למפלי הניאגרה ועצרה למנוחת לילה במלון בקינגסטון. האישה הראשונה ושלושת הבנות לקחו את המכונית לטיול מבלי ליידע את האב. לגרסת האח, הוא נסע אחר המכונית שלהן לצורך מעקב אחריהן, וכאשר הן עצרו בפתאומיות הוא פגע במכונית וכך התדרדרה המכונית לנהר. הוא רץ לשפת הנהר, קרא להן וזרק לעברן חבל, ואולם משלא שמע כל תגובה, אסף את שברי הפנסים הקדמיים של מכוניתו ונסע למונטריאול. לדבריו, הוא לא דיווח למשטרה על האירוע בו מתו ארבע מבנות משפחתו, משום שפחד מכעסו של אביו. זו הייתה גם הסיבה שהניעה אותו, כך לגרסתו, לביים תאונה במונטריאול כדי להסביר את שבירת הפנסים הקדמיים של המכונית. ההגנה טענה, כי אין הוכחה חד משמעית לאשמתו ברצח, ולכל היותר ניתן להאשים אותו ב"טיפשות" על כך שלא דיווח למשטרה על האירוע. המשפט זכה לכיסוי נרחב בכלי התקשורת בקנדה. חכמי דת מוסלמים בקנדה, שחששו מפגיעה בתדמיתה של הקהילה בעיני הציבור, חברו יחדיו ופרסמו הודעה רשמית המגנה אלימות כלפי נשים. הם הדגישו את השוויון, בין נשים לגברים, הקיים לדבריהם באסלאם. מסר ברוח זו נמסר גם בדרשות יום השישי במסגדים ברחבי קנדה. בשנים האחרונות היו מספר מקרים של רצח על כבוד המשפחה בקנדה. המפורסם שבהם התרחש ב-16 ביוני 2007 במיסיסוגה אונטריו. אב ובנו, מוסלמים ממוצא פקיסטני, רצחו שת הבת, אקסא פרווז, בת ה-16, לאחר שסירבה לעטות את החיג'אב כמצוות האב ומצאה עבודה זמנית בדומה לחברותיה. הרוצחים הורשעו ונידונו למאסר עולם. במקרה אחר, אם מוסלמית שהיגרה לקנדה מאפגניסטן, נעצרה במונטריאול באשמה שדקרה את בתה בת ה-19 בניסיון לרוצחה על רקע חילול כבוד המשפחה. יש לציין, כי החוק במדינות מוסלמיות רבות מקל עם רוצחים על רקע חילול כבוד המשפחה. סעיף 340 לחוק העונשין הירדני קובע כי "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו 'נואפות' והורג, פוצע או פוגע בהם, פטור מעונש". החוק קובע עוד כי, "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו עם אחר במצב של "ניאוף" והורג, פוצע או פוגע בהם זכאי להפחתת עונשו". חוקים דומים קיימים בבחריין, מצרים, כווית, לבנון, מרוקו, עומאן, סוריה ואיחוד האמירויות הערביות.
