ט"ו בשבט בסימן צמיחה לכולנו – אולי זה לא מקרה שחג האילנות מתרחש דווקא בחודש שבו מתקיימות שיחות הערכה בארגונים ובו מחולקת תעודות המחצית בבתי הספר – שיחות שמטרתן שיקוף ביצועים והתנהלות, במטרה לצמוח לשנה / המחצית הקרובה. ואכן, כמו בעולם הצומח, מה שיגרום לנו לצמוח או לנבול זה התשתית. לכל אחד מאיתנו תשתית של מערכת יחוסים, הנובעת מניסיון החיים שלנו, הערכים והתפיסות שסיגלנו לאורך הדרך. אנו מגיעים עם מערכת יחוסים זו לשיחת הערכה עם המנהל או לשיחה עם ההורה על ציוני התעודה. כשטוב- הכל טוב, אך מה קורה כשיש מה לשפר? כשאנו נתקלים בהערכה נמוכה - יש לנו שתי ברירות, לבחון את ההערכה ממקום של ערך עצמי (לא בכדי לשתי מילים אלה אותו השורש 'הערכה' ו-'ערך') או ממקום של משמעות (העניין עצמו); א. תשתית של ערך – בבסיס תשתית זו לפירוש מצבים לא רצויים בחיים, קיימת התרבות ההישגית של ימינו. אור לכך, אנו נוטים לקשר ישירות בין התוצאות שהשגנו, לבין מי שאנו – תחושת הערך שלנו. לכן תוצאה לא רצויה, עלולה לעורר בנו תחושות אשם, כישלון או תגובות הגנתיות שמטרתן להגן על תחושת הערך כגון – האשמה, וייחוסים חיצוניים (או בלשון העם "תירוצים"). ב. תשתית של משמעות – בבסיס תשתית זו לפירוש מצבים לא רצויים בחיים, קיימת ההבנה שככל שאפתח מיומנויות, אעלה את הסבירות להצלחה בתוצאות הרצויות, ויש גם לגיטימציה לטעויות שניתן ללמוד מהן, שכן גם שחקנים מיומנים לא תמיד מנצחים בכל משחק. הדבר משול ליצירת סביבה מטפחת או מקפחת; הוויה של קיפוח, ביקורת ושיפוטיות, מסיחה תלמידים ועובדים מהמיקוד במטרה, למיקוד שלילי עצמי או גיוס תירוצים לשמירה על הכבוד העצמי, וכך או כך זו הוויה שמרוקנת להם את יכולות ההתמודדות, ויוצרת נבילה כללית. לעומת זאת, יצירת סביבה מטפחת תתרום לראיית האתגר במקום האיום, ולשיפור בהישגים. הבשורה הטובה היא שאפשר לעבוד על כך. אז איך עושים זאת? ההמלצה להורים היא להיערך לשיחה עם הילדים ותעודות המחצית: 1. במהות, התעודה היא האמצעי ולא המטרה! התעודה היא אמצעי לדיאלוג, משוב, מנוף לצמיחה והשתפרות ולא המטרה בפני עצמה. לכן מומלץ להתחיל את השיחה עם הילד עוד לפני שפותחים את התעודה. שאלו אותו ממה היה מרוצה בחצי שנה האחרונה, מה הוא הולך לעשות בחצי השנה שלפניו ומה הוא צריך מכם כדי להצליח בזה. כדי להפוך את השיחה למשמעותית, זיכרו ששיחות קצרות מניבות תשובות קצרות, לדוגמא- "איך הייתה, בעיניך, החצי שנה האחרונה", תשובה "בסדר". לעומת זאת שיחות ארוכות מניבות תשובות ארוכות לדוגמא-"חשוב לי, בני היקר, לפני שנפתח את התעודה, לשמוע אותך. איך אתה מסכם את המחצית הזאת ממה נהנת? איפה הצלחת? מה חשוב בעינך? איפה היה לך יותר קשה?" תרגמו משפט זה, לדיאלוג של שאלות ותשובות. 2. אופן המעבר המשותף על התעודה- שימו לב למה אתם בוחרים להתייחס קודם: א. לציונים או להערכת ההתנהגות- אפילו אם רק העיניים שלכם מביטות תחילה בציונים, אתם מעבירים לילדיכם מסר, שהישגים חשובים יותר מהתנהגות. ובפרט אם בכך נפתחת ומתמקדת השיחה. ב.לחוזקות או לחולשות- אם אתם רוצים ילדים עם הערכה עצמית, שחושבים חיובית ורואים גם את חצי הכוס המלאה- הראו להם דוגמא אישית והתחילו במעבר על החוזקות שניכרות בתעודה. תנו לכך את פרק הזמן הראוי. רק לאחר מכן עברו לשלב השיפור "וכעת בוא נראה, איך כמו שהצלחת יפה בדברים אלה, נוכל לחשוב יחד על הכלים שיאפשרו לך, במחצית הבאה, לשפר את הדברים שפחות הצלחת בהם". (בניגוד ל- את הדברים שאתה פחות טוב בהם - דגש על התנהגות ולא קיבוע בתכונות). 3. אמון תוך גיבוי מערכתי - הקשיבו לילדכם ותנו להם מקום לבוא לידי ביטוי ונסו ללמדם את התשתית לצמיחה בחיים שהיא- מיקוד בעניין ולא בערך, תוך לקיחת אחריות ולמידה מטעויות במקום חיפוש אשמים. לכן, אם הילד בוחר להאשים את המורה בכישלונותיו, בדקו איך לאפשר לו להתמקד בעניין ולא בערך (מי צודק) – אלה מה הוא יכול לעשות כדי לצמוח מהמצב.זה מתחיל מהגישה שלכם בשיחה ומערך הייחוסים שלכם. וזכרו, שהמורה ללא גיבוייכם לא יוכל להצליח במשימה שהפקדתם בידיו והיא- חינוך היקר לכם מכל. ולקוראי הכתבה שהם גם מנהלים - ראו מה מהטיפים האמורים לעיל יכול לשמש אתכם גם בשיחות הערכה וזיכרו כי תחושת הערך של העובד מושפעת מאוד משיחה זו, ואם הוא יצטרך להגן על תחושת הערך שלו – הוא לא יוכל להטמיע את הדגשים שחשובים לכם. לכן דאגו להוציא אותו מהשיחה, עם התשתית הנכונה לצמיחה המיוחלת. (המאמר נכתב בידי צוות פ.ד.ה: איילת פדה גולדשטיין, תמר תאט עדרי, ד"ר אבי מרדלר)
