תפילה לט"ו בשבט: אנא ד' הושיעה נא! היום הזה לאילן הוא ראש השנה. א-ל נא, פצה שנה זו משמיר ושית וברך עץ שמן וזית (בדידות, עקרות, חוסר צמיחה וחולי – כל מי שמרגישה שחייה הם שמיר ושית, וכלום לא זז). א-ל נא, במטר רווה חרבונֵי ישימון וברך גפן, תאנה ורימון (גשמי ברכה – ולא גשמי זעף חלילה או בצורת). א-ל נא, רומם עצרת עוללי טיפוחים וברך אגוז ותמר ותפוחים (ילדים צדיקים). א-ל נא, צדקך מעמך בל ייפסק וברך חרוב ואפרסק (הצלחה במלחמות). א-ל נא, חלץ קהילה אשר אליך תערוג וברך התות והאגוז והאתרוג (תביא לנו משיח וגאולה). איזו תפילה מדהימה. את התפילה הזאת הבן איש חי ממליץ לומר בתפילת שחרית של ט"ו בשבט. היא אומרת לך: זהו אמנם ראש השנה לאילן, אך למעשה זהו גם ראש השנה שלך. אַת האילן, את עץ השדה. בט"ו בשבט דנים אותך. על פוריותך, על צמיחתך, על שורשייך החזקים, על פירותייך המתוקים. עד כמה תזכי לעשות צל לאנשים אחרים, עד כמה תזכי לקבל עצה מחכמים ("עצה" - לשון "עץ"). האדמו"ר מצאנז היה מברך אנשים בט"ו בשבט לכתיבה וחתימה טובה. אחד הדברים שהעץ מלמד אותנו הוא צימאון. נכון, זה קשה מאוד, אבל ד' הוא שמביא לך את הצמא. כשאת צמאה – לזיווג, לפרנסה, לבריאות - יש לך שתי אלטרנטיבות: האחת היא להתלונן והשנייה היא לעשות "צמאה נפשי לאלֹקים לאל חי מתי אבוא וארָאֶה פני אלֹקים" – ד', תַראה לי את פניך, תראה לי שאתה איתי. הביטו בעצים. וכי יש צמא למים יותר מעץ?! אין יצור צמא יותר מעץ. כמה תקופות עוברות עליו בלי מים, ומה הוא עושה? תמיד ידיו פרושות מעלה בתפילה. העץ הוא המורה לתפילה. ערום, בלי עלים, ולא מתייאש. עומד ככה. העץ לא שוקע במרירות אלא נשאר מתוק ולכן עצים הם המורים של המתיקות בעולם. עץ – תמיד ידיו אמונה. עד בוא הגשם. תמיד הוא מורה לתפילה, אומר רמב"ן, ל"צמאה נפשי לאלוקים". אם תביטי בחורשה ברוח תראי אותם ממש כמו מתפללים, זה ממש בית כנסת! בגמרא כתוב דבר מדהים. צמח לא יודע להתפלל על עצמו, ולכן כשהוא חולה קושרים עליו סרטים אדומים כדי שכל מי שעובר ליד הפרדס הזה יראה את העץ עם ידיו למעלה ויוכל להתפלל עליו. כי צמח לא יודע להתפלל על עצמו. העץ החולה, עם הסרטים האדומים עליו, היה מעורר אנשים לתפילה. למעשה, מי שמביט בעצים מקבל כוח תפילה. כך היה עם הרב מרדכי צמח אליהו זצ"ל. יום אחד, הגיע לטיפול נמרץ איש שנראה זוועה, רגל פה ורגל אחת כואבת. אחרי כמה ימים האיש הזה קם, ארז את מזוודתו והלך הביתה בריא. "איך יכול להיות ככה?" שאלה הרבנית צביה הצדקת, ובעלה כתב לה: "התפללתי עליו". "ולמה על עצמך לא?" שאלה הרבנית. "אני לא יכול. יש גזירות על עם ישראל". צמח - הרב מרדכי צמח - לא היה יכול להתפלל על עצמו. את יכולה לחכות סתם, לשאול "מתי אני איגאל? מתי אני איגאל?" ולמות מרוב ציפייה. "תוחלת ממֻשָכָה – מחלָה לב", אבל "עץ חיים - תאוָה באה". העץ מראה לך כיצד הוא חוזר לחיים רק מהתנוחה שלו, שידיו פרושות בתפילה. ואז תפילתך מתקבלת ותאוותך נענית. שמת לב שהעץ אפילו לא מתפלל? העץ מדגמן תפילה. ד' נתן לך מול העיניים דגם של דמות מתפללת, ואלה הם חיים; עץ חיים, רק לא לשבת לחכות בחוסר מעש ולשאול "מתי זה יקרה". הגמרא כותבת שכשרואים פירות נושרים שלא בעִתם, סימן שהעץ כוחותיו חזקים מדי, לכן פירותיו נושרים. ומה עושים? מעמיסים עליו אבנים שייחלש ולא ינשרו פירותיו. המשל לכך הוא החולשה הגופנית הזו שלנו, כל כך ברור שד' אומר "תרפי קצת. כוחך ועוצם ידך". אי אפשר לעקוב מדי יום אחרי גדילה של עץ. אם תביטי בעץ ללא הפסקה לא תראי אותו גדל, אך כל שנה שעוברת עליו מוסיפה לו עיגול בגזע. גם ביהדות, אישה בכל שנה משנותיה ובכל מעגל מחייה מוסיפה לגזעהּ עיגול, יציבות והשתרשות. הדברים שאת עוברת לא אמורים לקחת ממך כוח אלא להיפך – להעניק לך עוד כוח, עוד עיגול. כל שנה שעוברת עלייך נותנת לך כוח להיות יותר גזעית ושורשית. לרכישת מנוי לפנימה לחץ כאן
