נשיא המדינה פתח היום את כנס הרצליה בנאום מדיני שהתייחס לסוגיות הקשורות לחוסנה הלאומי שלמדינת ישראל ולסוגיות אסטרטגיות בתחומים מדיניים וביטחוניים. יצויין כי לנאום הנשיא האזין מירדן הנסיך חסן. בהתייחס לסוגייה האיראנית אמר הנשיא, "בשעה זו הבעיה המרכזית של העולם ושלנו היא איראן. איראן השואפת להגמוניה אזורית ואפילו להגמוניה גלובלית. איראן מנסה להצטייד בנשק להשמדה המונית כדי להפחיד את הרבים ולממש את שאיפותיה האימפריאליסטיות, העוטות גלימה דתית". "אין לשלול שום אופציה בהתמודדות עם הסכנה האיראנית", ציין הנשיא, "זו סכנה קיומית. אסור שנשק גרעיני יגיע לידי שלטון האייטולות באיראן. זהו השלטון המושחת ביותר בעולם מבחינה מוסרית. חובתה של הקהילה הבינלאומית היא למנוע צירוף של הרשע והגרעין. זו גם התחייבותם של רוב מנהיגי העולם הנאור, ועליהם לעמוד בה". הנשיא פרס ציין כי "ההנהגה הנוכחית של איראן מוציאה אנשים להורג בגלל דעותיהם. היא מממנת, מאמנת ומדריכה טרוריסטים כדי שיזרעו אימה ורצח ברחבי העולם. זו התנהלות שיש להוקיע בכל פה ולגנות בכל מקום. יש למנוע מראשי השלטון הנוכחי בטהרן להסתובב במשכנות ממשלתיים ובטרקליני האו"ם, משל הם האורחים הנכונים. המאבק מול איראן אינו פשוט. אין להקל בו ראש, אבל גם אין לשקוע בבהלה. יש לנו הרשות לסמוך על אשר מצוי בידינו. בסופו של דבר, אין עתיד להנהגה האיראנית הנוכחית, היא מציעה רק הרס לעתיד. היא מאיימת על זכויות האדם ועל שלום המדינות". הנשיא התייחס לבעיות המרכזיות במזרח התיכון ולפתרון המוצע באפיק הפלשתינאי ואמר: "האמת היא שהבעיה במזרח התיכון היא הרעב והעדר התקווה להעניק אפשרות לדור הצעיר לנשום חופש ולהתפרנס בכבוד. צריך למנוע מהקיצונים האלו להשתמש בשם ישראל כתירוץ למצוקותיהם. ישראל לא תעצום עיניה לא לסכנות ולא לסיכויים. הדרך הטובה ביותר, ואולי היחידה שנותרה לנו, היא לשים קץ לסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים, דוגמת הסכם השלום עם מצרים ועם ירדן. כשאני אומר שאנו חייבים, אני אומר זאת מפני שאני מאמין שגמר הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים הוא אפשרי". "אני מכיר עשרות בשנים את האנשים העומדים בראש הרשות הפלשתינאית. אני מאמין שהנשיא אבו מאזן וראש הממשלה פייאד הם פרטנרים ראויים לשלום ואינם רוצים בהמשך הסכסוך. אני יודע מהשיחות שניהלתי עמם שזו תקוותם העיקרית. מערכת היחסים שבינינו נמצאת בתנועה. נוצרה הסכמה לאומית בינינו לבינם שאפשר להגיע לשלום על סמך פתרון שתי מדינות לשני העמים: מדינה יהודית – ישראל, ומדינה ערבית - פלשתין. הגיע הזמן שהכרעה אידיאולוגית זו תהא למציאות. הרי לא התכוונו לסיסמאות משותפות, אלא לפתרון מציאותי ואמיתי". הנשיא התייחס גם לסבב האחרון של המו"מ בין ישראל לפלשתינאים, "מה מעכב את תהליך המשא ומתן? בעיקר סוגיות הגבולות והביטחון. את הגבולות חייבים לקבוע, כדי לקבוע את מתכונת הביטחון, ולעשות זאת בהקדם. משא ומתן כזה, ראוי שיתנהל מחוץ לקופסא, ומחוץ לכותרות. באמצעותו יזכה כל צד בדבר שאי אפשר להשיגו בלי משא ומתן: קץ הסכסוך". הנשיא הדגיש בהקשר של החמאס כי "השהיית פתיחת המשא ומתן עלולה לגרום לחיזוק החמאס - הדוגל בטרור ושולל שלום, ולהחלשת הפת"ח - השולל טרור ושוחר שלום. כבר ברגע זה הולכת ונוצרת אפשרות שנראית כבלתי מתקבלת על הדעת: לחמאס - ארגון הטרור השולל שלום ושולל משא ומתן, יינתן כסף בינלאומי בשפע ואילו מהפת"ח - הארגון המוכן להידברות, יישלל המימון. כבר היום מובטחות לחמאס תרומות בהיקף המתקרב למיליארד דולר לשנה, מבלי שיידרש להפסיק את הטרור, או למנוע את הפיכת רצועת עזה לבסיס טרור קדמי של טהרן.מניעת ניצחון חמאס בזירה הפלשתינאית הוא אינטרס ביטחוני ישראלי שחשיבותו כסימון גבול ביטחוני. יחסים וגבולות שניהם מהווים מרכיבי ביטחון. הפרדה בין ביטחון למדיניות היא מלאכותית. אין ביטחון ללא מרכיב מדיני ואין משמעות למהלך מדיני אפשרי ללא יכולת של הגנה עצמית. לא נותר זמן רב. גם אם ישנם זיכרונות לא נעימים והופעות מקוממות, אסור שהזיכרון וההסתה יתפסו את מקום החזון והתקווה של מדינת ישראל".
