בעקבות חילוצה אתמול של נופר בת ה-16 מכפר ערבי והשבתה לבני משפחתה, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ציפי קולטניוק, פעילה ב'יד לאחים' הארגון שהוביל לחילוצה של נופר, על ממדי התופעה שלדבריה קיימת כל הזמן, אם כי כעת היא זוכה לתשומת לב תקשורתית רבה יותר בשל האירוע האחרון של נופר. "עשרים וחמישה אחוזים מהמקרים הם של קטינות מגיל 15", אומרת קולטניוק ומציינת כי בחלק ניכר מהמקרים מדובר בבנות בגיל 11 בלבד המפותות על ידי ערבים ובדואים ונוטשות את ביתן. "התופעה קיימת בכל הארץ. זה גיל מאוד מבלבל. קל מאוד להפיל ילדה בגיל הזה. נותנים לה טלפון חדש, מכנסי ג'ינס חדשים, קצת תשומת לב והיא נופלת בפח ולא יודעת לאן היא נכנסת. לא צריך הרבה כדי להביא אותן למצב הזה". לדבריה, ההתמודדות עם הבנות הופכת קשה הרבה יותר כאשר הבנות עוזבות את הבית בגיל מאוחר. המשפחות נקרעות אך נותרות חסרות אונים שכן הרשויות לא יכולות לפעול מול רצונן של הבנות לעבור ולהתגורר עם החבר הערבי. קולטניוק מדגישה שעיקר המאמץ לסיכול מקרים קשים שכאלו צריך לבוא עוד קודם לעזיבת הבית. על הורים לזהות סימנים מעידים על השינוי שחל בילדה. בין הסימנים היא מזכירה הסתרה, התרחקות מהמשפחה, מתנות יקרות ערך, ירידה בלימודים וכיוצא באלה. לדבריה, מתנות יקרות ערך מאפיינות דווקא קשר עם בני מיעוטים שכן חבר יהודי לרוב אינו רוכש מתנות בסכומים גבוהים, שכן הוא לעיתים חייל או סטודנט, ואילו הערבים מתחילים לעבוד בגיל מוקדם. כמו כן המחזר הערבי מודע לצורך שלו להשקיע יותר מזה היהודי, והוא אכן עושה זאת בעזרת המתנות היקרות. "אם יש תקשורת טובה עם הבת צריך לדבר איתה ולהסביר על ההבדלים המנטאליים, לדבר על ייחודו של עם ישראל, ואם אין תקשורת כזו אז צריך לערב גורמים חיצוניים כדמות מבית הספר ואחרים, ואף לפנות ישירות לאנשי 'יד לאחים'. היא מספרת על פניות אינסופיות של בני משפחות המבקשים עזרה, בין השאר גם בדף הפייסבוק של התנועה עליו היא אחראית. "לא לחכות שהמצב יגיע לשלב חמור של בריחה מהבית. בשלב הזה היא כבר 'מכושפת', פי שהגדירו את זה ההורים, היא מתרחקת מהמשפחה". על קלות הפיתוי מספרת קולטניוק כיצד "ילדה טובה סיפרה לנו בפייסבוק על נהג ערבי שהפסיק לנקב לה את הכרטיסייה באוטובוס. זה מעניק לה תחושת מיוחדות, ואחר כך הוא גם עוצרה לבמיוחד שלא בתחנה. הוא נותן לה תשומת לב ולאט לאט שוכחים שזה ערבי ואדם מבוגר ממנה בהרבה". באשר למקרה של נופר, כמו במקרה של רבות אחרות, הוצאתה מהכפר הערבי רגע לפני שנישאה לערבי מהווה רק תחילת דרך שכן "נפשית היא עדיין לא חולצה. מבחינתה היא הייתה רוצה וצריכה להתחתן איתו. היא רואה בהורים אויב שרוצה להרוס לה את האהבה. היא עברה שטיפת מוח. יש עוד הרבה עבודה. זה לא בדיוק סרט מצויר שנגמר בחיבור אוהב ובזה שהיא זורקת את הרעלה...".
