שופטת בימ"ש לענייני משפחה בחיפה, אספרנצה אלון, הכריזה על ילדה בת 6 שנולדה מקשר בין אם רווקה חילונית חסרת דת לאב ערבי-מוסלמי, ואשר נמסרה לאומנה אצל משפחה דתית המקיימת אורח חיים חרדי, כבת אימוץ ביחס לאביה.(כלומר גם בהסכמת האב). בפסק הדין מותחת השופטת אלון ביקורת חריפה על רשויות הרווחה, תוך שהיא מנתחת את הזכות לזהות ואת החשיבות בשמירת הזהות כמרכיב חשוב בעולמו של אדם ככלל ובעולמו של ילד בפרט. השופטת ציינה את החשיפה לקושי עתידי נוסף אליו תהא הקטינה חשופה, נוכח משפחת אומנה שאינה מתחקה אחר שורשיה הביולוגיים וזאת בגין שיקול לטווח הקצר - קליטה בחירום - שתוצאתו משמעותית ביותר עבורה והוא יהיה בעל השפעות לאורך כל חייה כאדם בוגר. כן מבקר פסה"ד את השיהוי הכבד בהגשת בקשת היועהמ"ש להכרזה על הילדה כבת אימוץ. הילדה גדלה אצל המשפחה האומנת מזה כארבע שנים, וכיום אותה משפחה חפצה לאמץ אותה. אמה חתמה על הסכמת הורה לאימוץ בהיותה כבת 3, אולם רק בהגיע הילדה לגיל 5 הגיש ב"כ היועמ"ש בקשה להכריז עליה כבת אימוץ ביחס לאביה. השופטת ציינה, כי השמת הילדה אצל משפחת אומנה הרחוקה ממוצא הקטינה עלולה לחשוף אותה לקונפליקט זהויות ולהציב אותה בקשיים נוספים ומיותרים, שעה שהורה "מאמץ" מעצם שמו - צריך לאמץ ולהתחקות אחר ההורה הביולוגי, ובענייננו נעשתה חשיבה אך ורק לטווח הקצר - דבר שכירסם בזכויות הקטינה ויציב אותה בעתיד בפני קונפליקט נאמנויות וזהויות מורכב ומיותר. השופטת הוסיפה, כי בעת בחירת המשפחה האומנת אין די בבדיקה האם המשפחה יכולה להיענות לצרכי ההשמה הדחופה של הקטינה. יש לבדוק באותה עת האם המשפחה המיועדת לשמש כמשפחת אומנה עונה גם על קריטריון לטווח ארוך יותר ו/או אימוץ ולפיכך, יש מקום להתייעצות בין שניים - עו"ס לפי חוק נוער ועו"ס לפי חוק האימוץ. השופטת הוסיפה כי לו היה נעשה שיתוף ושילוב וחשיבה גם לטווח הארוך, לא הייתה הקטינה, שהינה בת לאם חסרת דת ולאב ממוצא ערבי, מושמת וגדלה אצל משפחה המנהלת אורח חיים דתי-חרדי.
