נחזור על השאלה משבוע שעבר הואיל ואנו רוצים להמשיך את התשובה... טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: התחתנו לפני מספר שבועות. ב"ה אנחנו אוהבים "עד הגג", אבל לא רוצים לחכות לנפילה מהגג- רוצים להיות ערוכים כבר מעכשיו, לבנות קשר איתן ויציב. שאלתנו: איך מטפחים זוגיות חסינה? כלומר, שנהיה זוג שעומד כאורגניזם אחד מול הקשיים שמעמידים החיים בפני הזוגיות, מול ההורים, זוג שלא אכפת לו מה החברים שלו חושבים עליה ומה החברות שלה חושבות עליו. איך בונים קשר של קיימא - שפועל נכון, בשנה הראשונה לנישואין, כשנולדיםילדים וגם בשלבים המתקדמים יותר בחיים? תשובה: בטור הקודם העלנו חמש דרכים לשימור וחיזוק הקשר הזוגי. בטור זה נמשיך ונפרט עוד דרכים שמסייעות למטרה חשובה זו: פיתוח מחויבות אישית – חשוב להבין ולהפנים שזהו בן הזוג היחיד ולו אני מחוייב. להאמין בבן הזוג שלנו שהוא זה שה' ייעד לנו לעשות איתו את העבודה הזוגית. מתוך כך, להתמלא במוטיבציה להשקיע בחיי הנישואין ולראות בהם אתגר. ההשקעה היא המפתח להצלחה. אמירת תודה ומחמאות, באופן משמעותי – להכביר במילים! במקום להגיד: תודה על הפרחים שהבאת לי, לומר: תודה רבה על הפרחים שהבאת לי, אין לך מושג איך שימחת אותי, זה היה בדיוק במקום ויפה שזכרת את סוג הפרחים שאני אוהבת וכו'..גם מחמאות צריך להתאים, כלומר: לאישה מאוד "רוחנית" מסתבר שמחמאה כמו "את ממש עוברת על מידותייך ובעלת חסד גדולה" תתקבל בסבר פנים יפות יותר מאשר מחמאה "גשמית" יותר כמו:"ממש רזית לאחרונה". גם במחמאה יש להכביר במילים ולתאר מדוע היא מגיעה לאדם ביושר גמור. למשל: "זה היה מאוד יפה איך שהרגעת את יוסי, הוא בכה ובכה ואני ניסיתי להרגיע אותו במשך חצי שעה ולא הצלחתי ואז הגעת אתה ובגישה המיוחדת שלך הצלחת להרגיע אותו תוך דקות ספורות ". הימנעות מביקורת – המרת הביקורת לשפה של צרכים, רצונות ורגשות. צריך לדעת ולזכור שאין ביקורת חיובית! כל ביקורת שנאמרת, אפילו כ"ביקורת בונה" עלולה להתפרש אצל השני כפגיעה! ולכן נלמד את עצמנו לדבר בשפה של "אני מרגיש/ צריך/רוצה ש..." ולא: "אתה לא עושה כך וכך..". למשל: כאשר הבעל מגיע הביתה, רעייתו היקרה מקדמת את פניו, עוד בדלת, עם דיווח מי מהילדים רב עם מי. הבעל רוצה קודם להרגע מהעבודה, הבעל יאמר: "אני צריך שקט למשך מספר דקות" במקום: "זה ממש לא-בסדר, ככה מקדמים פנים של איש שהגיע עייף מהעבודה, לא לימדו אותך דרך ארץ?". דוגמא נוספת: במקום לומר "למה אתה זורק את הגרביים המלוכלכות שלך על הרצפה?!", כדאי לומר: "כאשר אתה לא שם את הגרביים המלוכלכות שלך בסל הכביסה אני מרגישה שאתה מזלזל בזמן שהקדשתי וטרחתי לסדר את הבית, כל-כך רציתי שהרצפה תהיה נקיה מחפצים". אמירה שמדברת על הרגש יוצאת מנקודת הנחה שבן הזוג חפץ להטיב לי, ואם הוא היה יודע לאיזו הרגשה מעשיו מובילים אותי – הוא לא היה את אותו מעשה שבגינו נפגעתי כל-כך. יש כאן אמון אדיר ברצון של בני הזוג להטיב זה לזה!! לוּ היו יודעים שמה שעשו או אמרו כל-כך פוגע - לא היו פוגעים! הזמנה לדיון על נושא רגיש – נושא רגיש זהו נושא שאתם יודעים שיש ביניכם מחלוקת, דיבור על פגיעה קשה שקרתה, ארוע מסויים שהיה לא פשוט להתמודדות מבחינה נפשית. כאשר רוצים לדון עם בן הזוג על נושא רגיש מבררים עם בן הזוג, האם זה הזמן,המקום, האווירה המתאימים. כדי לדבר על נושא רגיש בצורה יעילה ובלי "פיצוצים", צריך להתאזר בהרבה כוחות נפש, סבלנות ונכונות להכיל ולקבל את הדעה השונה מדעתי או את התחושה ששונה מתחושתי. אם בני הזוג ידברו על נושא רגיש בסוף היום כאשר שניהם "מרוטים" מכל תלאות היום, סביר להניח שהשיחה תסתיים בטונים צורמניים. אין כוח וסבלנות לשמוע וקל וחומר להקשיב, בצורה בונה ומכילה, כאשר כל הזמן חושבים על הדרך (הקצרה..) לכרית שבמיטה. נגישות לבן הזוג ה"נזקק"- בכל מיני מצבים בחיים בני הזוג הופכים למשחקי תפקידים של עשיר-עני(=נזקק). לפעמים בסיטואציה מסויימת האישה תהיה העני וסיטואציה אחרת הבעל יהיה העני. כאשר בן הזוג נמצא ב"down", הוא מחפש קירבה. כי קירבה נותנת תחושה של ביטחון (זהו מנגנון הישרדותי, קיים אפילו אצל חיות). תפקידו של בן הזוג שאינו נזקק באותה עת להגנה – לתת את התמיכה הנפשית ותחושת הקירבה לבן-הזוג הנזקק. התלותיות הזו מחזקת את הקשר ביניהם ובונה את הביטחון שיש לי כאן מישהו שיהיה איתי בשעת צרה, אני לא לבד. יחוס סיבה חיצונית להתנהגות לא נאותה - בהרבה מקרים בחיים ניתן לפרש את המציאות לכאן ולכאן. חז"ל כבר לימדונו להסתכל על הכל בעין טובה ולדון את האדם לכף זכות. באופן דומה להדרכת חז"ל זו כאשר יש מציאות מסויימת שאינה רצויה, הזוגות המאושרים ייחסו את המציאות הרעה כמשהו שחיצוני שלא תלוי בהם. לעומת זאת, הזוגות שאינם מאושרים ינטו להאשים זה את זה בכשלון. בדקו עובדה מעניינת זאת במחקרים שנערכו על זוגות. הזוגות קיבלו משימה "מכשילה" לביצוע (כלומר משימה בלתי אפשרית כמו למשל לבנות פאזל כאשר חלק אחד חסר). ואכן נמצא שהזוגות המאושרים נטו להאשים את "המציאות החיצונית" בכשלון ולומר: "זה היה משחק קשה מדי", לעומת הזוגות הלא-מאושרים שהאשימו זה את זה בכשלון במשחק, ולומר למשל: "אם הייתי משחק לבד הייתי מצליחה, בגללה-נכשלנו". בחיי היומיום זה יכול לבוא לידי ביטוי, אם האישה חזרה הביתה עצבנית מהעבודה והתעצבנה על משהו קטן שבעלה עשה. הבעל יכול לחשוב: "היא עצבנית כי היא לא מעריכה ואוהבת אותי", "היא עצבנית כי יש לה מידת הכעס בלתי מתוקנת לגמרי", הבעל המאושר, שמאמין באשתו ובקשר שלה איתו יחשוב: "היא עצבנית היום כי עבר עליה יום קשה בעבודה". כלומר: קורה שיש קשיים, אבל זה עוד לא אומר שזה בהכרח בגלל שהעומד מולי הוא אדם לא-טוב, זה גם לא אומר שבגלל הקושי אנחנו לא אוהבים זה את זה. בקיצור: לא לקחת באופן אישי התנהגות לא-נחמדה של בן הזוג כלפי. קבלת האחר והאחרות – גם אם לא מסכימים, לתת לבן-הזוג את ההרגשה שמעריכים אותו ואוהבים אותו. שיהיה בהצלחה לכם ולכל הזוגות העמלים לבנות בתים נאמנים בישראל.
