טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אנו נשואים כעשר שנים, שנינו בני 35. חיי הנישואין שלנו אמנם כלפי חוץ דֵי שלווים אבל בתוך הבית פנימה אני חש שיש לנו המון עליות וירידות בקשר הזוגי. אנחנו אמנם מודעים לחשיבות ההשקעה בבניית הקשר הזוגי, אבל שנינו עמוסים מאוד בעבודה, בטיפול בילדים (שישה ילדים שמחים ועליזים, ב"ה) ובמשימות השוטפות של תחזוק הבית (כלים, כביסה, בישולים, תיקונים ושיפוצים קלים). אנחנו לא מוצאים זמן להשקיע בקשר, והקשר נראה בהתאם – לא רבים בקולי קולות אמנם, אבל האהבה לא מרקיעה שחקים, בלשון המעטה. יש לפעמים אפילו תחושה של זרות וניכור. מעין תחושה שאנחנו גרים אחד ליד השני ולא באמת באותו הבית. מקווה שהבנת את כוונתי. שאלתי: איך אפשר לצאת מהמצב שאליו הגענו? אציין שאנחנו מדברים אמנם הרבה בטלפון במהלך היום ובסוף היום אך הדיבורים הם יותר טכניים, כמו: "צריך כבר לקנות לרותי נעליים", "אני עובד מחר שעות נוספות" וכדומה. היה אמנם שלב שחשבתי לעצמי: "מה אתה כל-כך נסער? ככה זה אצל כולם, אבל יש לי תחושה אמיתית שאפשר גם אחרת". תשובה: אתה מתאר מצב של "חשבון נפש" זוגי. בשלב זה של החיים (גיל 30-40) אנו נוטים לעשות מעין הערכת מצב: לאן הגענו עד היום? האם אנו מרוצים מהמקום שאליו הגענו? ומה אנו מעוניינים לשפר, לעתיד? ישנם זוגות שחיים במצב של "ניתוק רגשי", כלומר: כלפי חוץ הם נשואים באושר, ואולי מול חברים הם אפילו "משחקים את המשחק" ומשדרים שיש ביניהם קשר זוגי טוב ומוצלח, אך בתוך הבית פנימה יש תחושות של זרות וניכור, חוסר שיתופיות וכמובן – העדר רגש חם. במצב כזה אין עוצמות פנימיות לקשר, אין משהו שמחייה את הקשר מבפנים שגורם לכל אחד מבני הזוג להרגיש שבן הזוג שלו הוא האחד והיחיד בשבילו – והכי טוב ומתאים לו. התחושה היא של "אנחנו נשואים, לא כל כך טוב לנו, אך כך זה בכל מערכת נישואין". לכן, אין גם מוטיבציה להשקיע בנישואין כי ממילא אין מצב במציאות של זוגיות טובה. אני חולקת על הנחת היסוד שבבסיס גישה זו. יכול להיות טוב בנישואין, לשני בני הזוג! יש מצב לזוגיות טובה!! אם נשאל זוגות נשואים על תחילת הקשר שהתרקם ביניהם רוב הזוגות הנשואים (וכמעט כולם) יעטו על פניהם מבט מחוייך ונוסטלגי ויספרו בערגה איך הכירו זה את זו וכיצד החליטו להתחתן לבסוף. מה קרה אח"כ? אחרי מה שמכונה "תקופת ירח הדבש" בה כל אחד מבני הזוג נמצא "בעננים" ומאושר לגמרי מבחיר/ת ליבו? מדוע מתחילה ההתרחקות? החיים עצמם מזמנים לנו לא מעט קשיים או אם נרצה להסתכל על כך באופן חיובי יותר: אתגרים. האתגרים יכולים להיות בדמות תינוק שנולד, בחירת מקום לימודים מתאים, חיפוש עבודה, התלבטויות היכן טוב לנו לגור, טיב היחס שלנו עם ההורים משני הצדדים ועוד. באופן טבעי, לא נכון להתעלם מהאתגרים ויש להתמודד איתם. העומס הטכני קיים אבל לדעתי, ההתמקדות בו היא רק תירוץ או מסווה למשהו אחר, עמוק יותר שמתרחש ביניכם , אולי אפילו בלי ששמתם לב, במרוצת החיים. אני מתכוונת להתפתחות של מרחק רגשי ביניכם. ככל הנראה נכנסתם לְמה שנקרא: "מעגל הכעס". מהו "מעגל הכעס"? כל התנהגות של בני הזוג זה אל זה היא בעצם אינטראקציה. כלומר: בן זוג אחד עושה משהו ובן הזוג שמולו – מגיב בהתאם. התגובה של בן הזוג מעוררת תגובה או פעולה נגדית ובעצם בכל חיי הזוג, בני הזוג הם במעגל של פעולה-תגובה זה לזה. נדגים את הרעיון: נתחיל באישה למרות שהדבר נכון גם אם מתחילים מהבעל. לאישה יש צורך קיומי באהבה. האישה מרגישה העדר של הבעות חיבה ("כבר מזמן לא קיבלתי ממנו איזה פרח..."), פגיעה או עלבון. דברים אלו לא חייבים להתרחש דווקא בעוצמה. זה יכול להיות משהו מינורי כמו: "כשהגעתי הביתה הוא קיבל את פני בפרצוף חמוץ ובלי חיוך". כתוצאה מכך האישה לא שמחה ונוצר בליבה מעין "ריק", תחושה של חלל, חסר שמתמלא בתסכול. כאשר התסכול חוזר על עצמו והיא חווה שוב ושוב העדר של הבעות חיבה ("כל פעם כשאני באה הביתה הוא מקדם את פניי בפרצוף חמוץ"), התסכול מתפתח לכעס. הכעס יכול להתבטא באופן חיצוני – בהתפרצויות זעם, אפילו על דברים שלא קשורים ישירות לעניין, כמו: "כמה פעמים צריך לבקש ממך להוריד את הזבל?". הכעס יכול גם להתבטא באופן פנימי- בהתכנסות אל תוך עצמה, האישה לא ממהרת לדבר, "הראש באדמה", עונה לשאלות במילים ספורות. בכל אופן, הכעס הזה גורם לריחוק! הבעל חווה את הריחוק, הרבה פעמים מבלי לדעת מה עובר בראש של אשתו. הבעל מגיב לריחוק ולכעס המופנה אליו ומתרחק גם הוא מהאישה. הריחוק של הבעל גורם לאישה להתרחק עוד יותר וזהו מעגל קסמים שאותו צריך לשבור. איך שוברים את מעגל הכעס? ראשית, ע"י לקיחת אחריות על המצב. שניכם מהווים חלק ממעגל הכעס. לשני בני הזוג יש אחריות על המצב הקיים ולשניהם יש את הכוח והיכולת לחלץ את עצמם ממצב זה. לא להתנער ולומר:"אני הייתי בסדר גמור, הוא לא היה בסדר, שהוא יתקן את עצמו". שנית, ע"י מודעות לצרכים של בני הזוג. להבין שהצורך בחום ואהבה הוא צורך לא רק לגיטימי אלא גם הישרדותי – חיוני לחיים!! הצורך זה של האדם מתחיל עוד בהיותו תינוק. שלישית, לשוחח על העניין, לתאם ציפיות, לראות מהיכן התחיל מעגל הכעס. רוב הסיכויים שהכל התחיל ממשהו קטן שקשה לזכור (כך מתחילות המריבות הגדולות, ממשהו קטן שנראה לכאורה שולי). בכל זאת, כדאי לנסות להיזכר ולזהות דפוסי התנהגויות של בן הזוג שגורמים לתחושת ריחוק אצל בן הזוג האחר. את דפוסי ההתנהגות הללו יש להפוך לדפוסי התנהגות שיגרמו לתחושת קירבה. לדוגמא: בן הזוג אוהב שמקבלים את פניו, בהגיעו הביתה, בפנים מאירות ובחיוך. בן הזוג מצפה לקבל מדי פעם פרח מבן זוגו. רביעית, למצוא את הזמן (למרות העומס) ליצירת תחושת קירבה- ע"י מילות חיבה, מחמאות, נתינה, חום ואהבה. זה יכול להתאפשר אפילו בשיחה של עשר דקות ביום, עשר דקות שמוקדשות רק לכם, לעצמכם (בלי טלפונים ברקע, אחרי שהילדים כבר נמים בשלווה במיטותיהם) – כי מגיע לכם, לתת לעצמכם, את המתנה הזאת, את הזוגיות הטובה!! בהצלחה!!!
