50 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר על תנאי נגזרו על צעיר תושב מג'דל כרום שהרג את חברו במהלך ירי תוך כדי חתונה. הנאשם, מוחמד היבי, היה בן 19 בעת ביצוע העבירות שיוחסו לו. הוא הורשע בהריגת חברו אמיר חמדאן, וכן בעבירות בנשק, יריות באזור מגורים ושיבוש מהלכי משפט. לבד מעונש המאסר נדרש לפצות את הורי המנוח בסך של 30,000 ₪. סיפור האירוע התרחש ביום 8.7.11, בשעות הערב, אז התקיימה חתונה בבית משפחת חמדאן, שבכפר. הנאשם הגיע למקום כשהוא נושא עימו אקדח מסוג FN, מחסנית ותחמושת לאקדח שכללה 10 כדורים, וזאת ללא רישיון להחזקתם. במהלך החתונה ירה לא פחות מ- 4 יריות המוגדרות כ"יריות שמחה" מהאקדח. בשלב כלשהו התגלה בו מעצור. הוא ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה נכנסו לרכב כדי לתקנו. כל זאת למרות שאינו בעל הכשרה וידע לכך. במהלך ניסיונות התיקון כיוון את קנה האקדח לאנשים בסביבתו, למרות שהוזהר שלא לעשות כן. משלא הצליח לתקן את האקדח ביקש מעובר אורח מברג והלה עשה כן. כשהוא נעזר במברג לשחרור ניצרת האקדח, ניסה לתקן את המעצור תוך שקנה האקדח מופנה אל המנוח אז נורה קליע מן האקדח, שפגע בחזהו של המנוח וגרם למותו. בהמשך הטמין היבי את האקדח ברפת שבישוב שעב, לאחר שעטף אותו בבד ובניילון והכניסו לקופסת פלסטיק ובנוסף שטף את ידיו בטינר, על מנת להעלים מהן את שרידי הירי. השופט גלעד ציין בהכרעתו כי צודק נציג המדינה בראותו את עקרון קדושת החיים כעקרון על, ו"המפר אותו בפזיזותו כפי שעשה הנאשם, צריך ליתן את הדין לחומרה, למען יראו וייראו ובמיוחד כשסמוך בטרם "תיקן" את הנשק הוזהר שעלול הוא לפגוע בחברו”. עוד קבע השופט כי "כן צודק בטענתו כי יש צורך "למגר" באמצעות ענישה חמורה ומרתיעה את אלה הממשיכים לירות "יריות שמחה", שכבר גבו קורבנות תמימים וחפים מפשע”. כמו כן ציין כי "צודק בא כוח המאשימה בטיעונו כי הצטברות העבירות שביצע הנאשם מצדיקה ענישה חמורה והעדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות ואינטרס השיקום של הנאשם”. מדברי השופט מתברר סיפור ה'סולחה' שאותו ניסתה לקדם ועדת הסולחה שבכפר. מתברר שמשפחת המנוח הסכימה כבר סמוך לאחר מות בנם שמשפחת הנאשם תגיע להלוויה ותבוא לנחמם. וועדת הסולחה החליטה שעל משפחת הנאשם לשלם למשפחת המנוח סכום שנראה בעיניה "נמוך" של 250,000 ₪. השופט הבהיר כי אמנם הורשע הנאשם בעבירה של מודעות אולם, לדעתו היא "נובעת יותר מ"רשלנות רבתי", תוך לקיחת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת המוות מתוך תקווה להצליח למנעו, מאשר משוויון נפש כלפי מוות זה. מצד אחד הנאשם הוזהר, אולם אין זה סביר כי העלה באופן סובייקטיבי בדעתו את קטילת חברו הטוב והיה "שווה נפש" כלפיה”. לפיכך קבע השופט מחמת הספק, כי המצב הנפשי שנלווה לביצוע העבירה של הריגת המנוח היה "קלות דעת". עם תום המשפט ובגין התנהלות בלתי ראויה של משפחת הנאשם באולם הדיונים, הורה השופט על מעצרו לאלתר של הנאשם, נעתר לעכב את בצוע העונש (עד ליום 7.3.12) רק בכפוף להמצאת ערבויות בסך 50,000 ₪ והוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ ושינה את מקום מעצר הבית בו ישהה במידה וישוחרר וזאת רק לאחר בצוע התנאים.
