שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אסתר קובו, דחתה עתירה בה ביקשו בעלי מכולות וארגוני סוחרים לחייב רשתות מסחר לשמור על חוק השביתה בשבת. בעתירה נטען כי הרשתות הנתבעות, איי אם פי אם, טיב טעם וסיטי מרקט "מפעילות את עסקיהן, מסוג סופר-מרקטים, לכל אורך ימות השבוע – כולל ביום שבת, תוך הפרה של חוק העזר האוסר על פתיחת מרכולים ביום המנוחה". זאת בעוד "העותרים – בעלי מכולות המתחרות במשיבות סוגרים את עסקיהם בשבת". הללו טענו כי "הפרת החוק הנמשכת המתבצעת על ידי המשיבות מסבה להם נזקים כלכליים משמעותיים, כיוון שצרכנים מעדיפים לקנות אצל המשיבות ביום המנוחה מאשר לרכוש מוצרים אצלם בימי חול. הם מבקשים כי העירייה תכפה על המשיבות שלא לפעול בשבת, בכך שתפעל לשלילת רישיון העסק של המשיבות, ותנקוט כנגדן באמצעים פליליים, ובהם סגירת העסק". עוד צוין כי "טרם הגשת העתירה, פנו העותרים מספר פעמים לעירייה, וביקשו ממנה להפעיל סמכותה ולפעול כנגד המשיבות. ביום 26.7.2007 השיב עו"ד בועז בהר"ב מאגף הפיקוח של העירייה, כי מדי שבת ניתנים לעסקים הפועלים ביום המנוחה קנסות, בסך של 660 ₪ האחד, וחלק מהם כבר צברו דוחות רבים. העותרים שלחו מכתב נוסף ביום 15.7.2007 ודרשו מהעירייה לפעול לסגירת העסקים בהתאם לסמכות הנתונה לה מכוח חוק רישוי עסקים. עד להגשת העתירה לא נענו לגופו של עניין". בעתירה הלינו העותרים נגד עיריית תל אביב נמנעת מלאכוף את החוקים הנוגעים לשמירת יום המנוחה השבועי ע"י סגירת העסק - ומאפשרת למשיבות להפר את החוק בריש גלי. בכך משיגות המשיבות יתרון תחרותי על העותרים שאינם פתוחים בשבת, כיוון שהן מושכות אליהן צרכנים המעדיפים לערוך את הקניות בשבת. הדבר עולה לכדי "תחרות בלתי הוגנת" הפוגעת בחופש עיסוקם של העותרים. לתפיסתם, אחת ממטרותיו של חוק רישוי עסקים היא למנוע "תחרות בלתי הוגנת", משכך חובתה של העירייה לפעול כנגד המשיבות בהתאם לסנקציות הקבועות בו. בנוסף, סגירת עסקי המשיבות מתחייבת לאור ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית, המקדשת את שמירת השבת, וכן מכיוון שפעילות העסקים ביום המנוחה מהווה מטרד ופוגעת באיכות החיים של התושבים". העירייה מצידה טענה כי היא אוכפת את שמירת השבת על פי מצוות המחוקק, ובהתאם לשיקול דעתה המינהלי. היא איננה רשאית לעשות שימוש בסנקציות הקבועות בחוק רישוי עסקים על מנת למנוע תחרות, או כדי לשמור על קדושת השבת, כיוון שאלו אינן מטרות הכלולות בו. חוק העזר, שאוסר על פעילותם של עסקים ביום המנוחה, מאפשר הטלת עיצומים כספיים בלבד כנגד עסקים שאינם מקפידים על קיומו, ואכן עיצומים כאלו הוטלו על המשיבות. כמו כן טענה העירייה כי הוראת החוק היחידה המסמיכה את העירייה לבקש את סגירת העסקים מצויה בפקודת העיריות לעניינים מקומיים בקשה לסגירת עסק, שעובר על הוראות חוק העזר האוסר פעילות ביום המנוחה. אלא שהפעלת הסמכות כפופה לשיקול דעת, שהוחלט לא להפעילה בהתאם למדיניות הכללית, הנגזרת מצרכי האוכלוסייה, ורצונותיה. המשיבות האחרות מצטרפות על דרך הכלל לטיעוני העירייה, ובהתאם להוראות חוק רישוי עסקים וחוק העזר. בתום הדיון פורסת השופטת קובו את הטיעונים לדחיית העתירה וקובעת "לסיכום, כאשר אנו מתבקשים להתערב במדיניות האכיפה הננקטת על ידי הרשות, ועוד בעניינים המצויים בליבה של מחלוקת פוליטית וציבורית, שומה עלינו לנהוג בריסון משפטי רב. אין הדבר אומר כמובן שבשום נסיבות שהן לא יהיה מקום להתערבות שיפוטית בעניינים כגון דא, אלא שמתחם הסבירות יכול להיות רחב או צר. בעתירה זו מתבקש כי יהיה רחב ביותר. משכך, על העותרים הוטל במלואו הנטל להראות כי מדיניות העירייה באכיפת חוק העזר חסרת סבירות באופן כה קיצוני, שיש הצדקה, חרף כל האמור לעיל, להתערבות שיפוטית בה. אלא שהעותרים נמנעו מלהציג ולו ראשית ראייה ממנה ניתן להסיק כי השיקולים ששקלה העירייה אינם רלוונטיים, או כי מדיניותה להסתפק בקנסות כספיים בלתי סבירה. הראיות שנפרסו והטענות שהועלו על ידי שני הצדדים, יכולות רק ללמד כי צרכיהם וטעמיהם של התושבים באזורים בהם פועלים העסקים בשבת שונים בתכלית מאלו של העותרים". "בנסיבות אלו", כותבת השופטת, "חזקה כי הרשות פעלה כדין לאור מכלול הנתונים, והחלטתה שלא להשתמש בסמכות לבקש את סגירת העסקים - סבירה ומידתית", ולסיכום היא חותמת ומכריעה: "אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות".
