מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) הפיצה היום תזכיר חוק תקנות ההגנה (שעת חירום) במסגרתו מוצע לראשונה לבטל קרוב למחצית מהתקנות הקיימות כבר 67 שנים, עוד מימי המנדט הבריטי. במסגרת התיקון מוצע לבטל תקנות אשר אין בהן עוד צורך או שקיים להן תחליף בחקיקה הישראלית, תקנות שאין ראוי להשאירן בתוקפן נוכח טיב ההסדרים המעוגנים בהן שאינם ראויים במשטר דמוקרטי, וכן תקנות אשר נעשה בהן שימוש והן עדיין נדרשות כיום, אך קיימים בהצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א-2011 הסדרים חדשים שנועדו להחליפן. תזכיר החוק גובש לאחר עבודת מטה מקיפה ויסודית שנערכה בחודשים האחרונים במחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) במשרד המשפטים, על-ידי צוות בין-משרדי, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, בו השתתפו נציגי פרקליטות המדינה, משרד הביטחון, צה"ל, משטרת ישראל, שב"כ והמועצה לביטחון לאומי. תזכיר החוק הופץ לאחר קבלת אישור היועץ המשפטי לממשלה, מר יהודה וינשטיין, ושר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן. הרקע לתקנות תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן – תקנות ההגנה), הותקנו בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל על ידי השלטון הבריטי, כדי להביא לביסוס השלטון המנדטורי בישראל, באמצעות עיגון מכלול סמכויות השלטון בתחומי הביטחון והסדר הציבורי. בתקנות נכללו הוראות במגוון רחב של תחומים, לרבות סמכויות נרחבות ל"חילות הממשלה" ולמשטרה בתחומים שונים, עבירות פליליות בתחומי ביטחון, סדר ציבורי ושמירת סדרי השלטון, כינון ערכאות שיפוט אזרחיות וצבאיות, קביעת סמכויות חריגות במצבי חירום, ועוד. תקנות ההגנה נקלטו לתוך הדין הישראלי לאחר סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל, בהתאם להוראות סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח – 1948, הקובע כי המשפט הקיים בישראל ערב קום-המדינה יעמוד בתקפו, במידה שאין בו סתירה לחקיקתה של מועצת המדינה הזמנית, "ובשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה". תקנות ההגנה, על אף שמן, מהוות דבר-חקיקה ראשי, והן בעלות מעמד קבוע, משמע, תוקפן אינו מותנה בקיומה של הכרזה לגבי שעת חירום במדינה והן עומדות בתקפן כחלק מהמשפט הישראלי הפנימי החל מהקמת המדינה. בהקשר זה יש להעיר כי במקביל, תקנות ההגנה הן בעלות מעמד תקף גם בשטחי איו"ש, זאת כהמשך להיותן חלק מ"הדין המקומי", הדין שחל באזור זה עוד קודם לתפיסתו על ידי כוחות צה"ל בשנת 1967. מטבע הדברים, תיקון זה אינו נוגע לתחולת תקנות ההגנה באזור זה.
