בראיון ליומן ערוץ 7 מסכם נפתלי בנט, ראש לשכתו לשעבר של נתניהו ומנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר, את השבוע עמוס המפגשים והראיונות שקיים במהלך ועידת איפ"ק.
בנט הגיע לארה"ב בהזמנת ארגון 'הועדה העולמית של ארץ ישראל', ארגונם של ג'ו פרייגר אודליה ג'יקובס ופול ברודי, על מנת לפרוס את תכניתו המדינית לסיפוח ראשוני של שישים אחוזים מיהודה ושומרון כצעד ראשוני וחד צדדי, אך מהר מאוד מצא את עצמו עוסק בסוגיה האיראנית וההתמודדות עימה. במסגרת זו קיים שורה ארוכה של ראיונות בתקשורת האמריקאית ומפגשים עם פוליטיקאים, יהודים ושאינם יהודים, וכן עם מעצבי דעת קהל בארה"ב.
בנט מספר כי כשסיפר על תכניתו המדינית הקשיבו לו בני שיחו, הקונגרס מנים ואנשי התקשורת, בנימוס, אך הבהירו לו מהר מאוד שישראל תוכל לעשות כל שתמצא לנכון כיעיל וטוב עבורה, שכן הסוגיה הפלשתינית אינה מעניינת עוד את העולם בכלל ואת ארה"ב בפרט. כעת הסוגיה הבוערת היא הסוגיה האיראנית.
לדבריו קיימת אי הבנה ישראלית באשר ליחסי הכוחות בממשל האמריקאי, ומשום כך יכולים כל מי שאינו תומך בבנייה והתיישבות להעצים את האיום המדיני מצידו של הנשיא האמריקאי ומזכירת המדינה, בעוד שהמציאות הפוליטית בארה"ב קובעת שהנשיא והממשל אינם כל יכולים, וקיימת תלות משמעותית שלהם בקונגרס ובסנאט, תלות שהופכת את עמדותיהם של קונגרס מנים למכריעה ביחסי החוץ של ארה"ב.
משום כך, לטעמו פעל נתניהו נכון כאשר לצד היחס שהעניק לנשיא האמריקאי ואנשי ממשלו ידע כיצד לפנות אל נבחרי הציבור האמריקאי ששלושת רבעי מהם נכחו באולם בעת נאומו. כך גם פנה אל הציבור האמריקאי עצמו ואל מנהיגי היהדות האמריקאית בעל ההשפעה הרבה.
בנט מזכיר כי הוא עצמו חלוק על נתניהו באופן דרמטי בכל הקשור לתכניותיו המדיניות סביב יהודה ושומרון, אך עם זאת בסוגיה האיראנית התנהלותו הייתה מופתית והוא הצליח להעלות על סדר יומו של העולם כולו סוגיה שרבים ביקשו להדחיק.
במהלך הביקור בארה"ב זומן בנט לשורת אולפנים בהם התראיין על הסוגיה האיראנית. בין השאר גם קיים עימות עם עיתונאי איראני שבעברו היה גם יועצו של אחמדיניג'אד. "הוא טען שאין לאיראן כוונות התקפיות ושהסנקציות לא יועילו. זו הגישה הרשמית של איראן, אבל ניסיתי לומר שלא מתקינים 2600 צנטריפוגות מתחת לפני הקרקע למטרות שלום ומאיץ ניוטרונים לא נועד לפופקורן", מספר בנט המשוכנע שההסברה הישראלית במסע הוכיחה את עצמה ו"העניין פעל".
לדבריו, כעת אין ספק בלב האמריקאים שכוונותיה של איראן צבאיות ושיש לבלום אותן, אך עם זאת המחלוקת שנותרה בין ישראל לארה"ב היא בשאלת העיתוי ויעילות הסנקציות. בעוד ארה"ב סבורה שיש לתת סיכוי לסנקציות ולפי שעה להמתין משוכנעת ישראל שאין סיכוי לסנקציות במתכונתן הנוכחית שתחל לפעול רק בחודש יולי וכי יש להפעיל סנקציות משתקות, כאלה שיחרימו לחלוטין את הבנק האיראני ואת זרועותיה הכלכליות של איראן תוך קטיעה מיידית של הדיאלוג איתם כל עוד הפקחים אינם מורשים לכל מקום באיראן.
בסיכומם של דברים קובע בנט כי התחושה שהעניקו האמריקאים לישראלים היא שעל ישראל לעשות את מה שנראה לה כנכון לעשותו למען ביטחונה, ושהאמריקאים לא יבצעו זאת עבורה, "לא לפני ובוודאי שלא אחרי הבחירות. יש להם מילים חזקות אבל מקל קצר".
בנט מודע היטב להשלכותיה של תקיפה באיראן מבחינת הכלכלה העולמית, אך מציין שערב הסעודית, החוששת להיות הנפגעת העיקרית מהגרעין האיראני, הבטיחה להגדיל את מכסת תוצרת הנפט שלה ולהשלים בכך את הפער שייווצר לאחר תקיפה באיראן, ובכך לשמר את היציבות הכלכלית בתחום זה. עם זאת הוא קובע כי כיום ברור שאמנם המחיר לתקיפה יהיה כבד, אך יש לבחון את הדברים אל מול האלטרנטיבה ובה ישראל הופכת למקום המסוכן ביותר עבור העם היהודי החל מהרגע בו תהיה בידי האיראנים פצצה.
