אחד מהפיתוחים הטכנולוגיים החשובים ביותר אי פעם, הוא הטרנזיסטור. בלי אותו רכיב אלקטרוני, לא הייתם מסוגלים לקרוא את הכתבה הזאת על גבי מרקע המחשב שלכם. המחשבים הראשונים השתמשו בשפופרות וואקום, אלו הוחלפו בטרנזיסטורים, ובחלוף השנים קיבלו את השבבים המשולבים. מעגלים חשמליים קטנטנים, המכילים אלפי טרנזיסטורים, המודפסים על גבי מצע של סיליקון. מדובר בתהליך מסובך, מורכב ויקר, שסופו הוא המעגלים המודפסים שמהווים את רוב רכיבי המכשירים הממוחשבים שלנו, וזה כולל את המחשבים האישיים, הטלפונים החכמים, ואפילו את השעונים הדיגיטליים שלנו. הסיליקון, כבר בסוף ימיו. השבבים הקשיחים, עם ההלחמות השפיציות, הם טכנולוגיה בסוף ימיה. מכשירים קטנים יותר, עם דרישות גבוהות יותר, ידרשו רכיבים יותר ידידותיים, יותר זולים, מתכלים ואף גמישים. על כך עמלו צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, שכולל את תלמידי הדוקטורט אלעד מנטוביץ ונטע הנדלר, ממחלקת הכימיה, במרכז לננו-מדע וננו-טכנולוגיה, תחת ההשגחה של ד"ר שחר ריכטר, עם שיתוף פעולה מצדו של פרופסור מיכאל גוזין וסטודנט הדוקטורט שלו, בוגדן בלגורודסקי. צוות האקדמאים חקר וגילה שהדרך לייצר מעגלים מודפסים שיהיו לא פחות טובים מהאלה שעשויים מסיליקון, היא להשתמש ב3 חומרים ביולוגיים: דם, ליחה וחלב. לכל אחד מהחומרים תכונות אשר שילוב שלהם יכול להוביל לייצור של מצע גמיש, עם תכונות של מוליכות למחצה, ולמעשה בתום הפיתוח יהווה את השלב הבא של שבבי מחשב, שעלול להחליף את כל השבבים העשויים סיליקון ובעצם להביא לנו עולם חדש של מוצרי אלקטרוניקה זולים יותר, קלים יותר, חזקים יותר, גמישים, ומתכלים. העתיד? כבר כאן. איפה? באוניברסיטת תל אביב.
