הסכם מגרון, או כפי שהוא מכונה בפי תושבי מגרון 'הסכם בגין' נחתם אמש (ראשון) והביקורות נשמעות מימין ומשמאל כאחד. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם איתי הראל, מתושבי הישוב ומקימיו, על התחושה הקשה בעת החתימה על המסמך שיוביל ככל הנראה להעתקת הישוב ממקומו עד להשלמת הליכי הבירור החוקיים של המקום. בראשית דבריו מזכיר הראל את הקושי לנוכח המציאות בה אמור היה הישוב להיות, אלמלא המהלך בו נקטו אנשי 'שלום עכשיו'. כזכור, הישוב שבו כחמישים משפחות יועד על פי התב"ע שהוכנה עבורו ל-500 משפחות, אך המציאות המשפטית והפוליטית אילצה את ראשיו להקפיא את קצב התפתחותו. "אנחנו מגיעים למצב אבסורדי שבו אנחנו מוכרחים לחתום על הסכמה שהישוב עובר למקום אחר, מקום חשוב אבל לא המקום שהישוב היה אמור להיות בו, והכול בגלל איזו סאגה מטורפת של בגדי המלך החדשים שבה 'שלום עכשיו' סיפרו לערבים שזו אדמה שלהם, וכל זה הוביל לטירוף מערכות של הממשלה הצבא ומערכת המשפט שנערכים להרס הישוב, וכך על סף כף הטרקטור חתמנו על הסכם מתוך חוסר ברירה". באשר לעצם קבלת ההחלטה אומר הראל כי גם למועד המתקרב לביצוע ההרס היה אפקט, וגם מהלכיו של השר בגין שהתאמץ להביא את הפרקליטות לבוא לקראת המתיישבים ולקבל את ההחלטה להותיר את המקום על כנו עד לבירור המשפטי, מהלך זה היה משמעותי בקבלת ההחלטה מתוך רצון למנוע מלחמת אחים, כלשונו. "הגענו להסכמה שתינתן לנו ההזדמנות החוקית שכל המותר על פי חוק יתאפשר. זה נותן לנו פתח תקווה לעבודה חוקית ומשפטית ואם נצליח לא יוכלו להתנגד לכך, ואם לא, אנחנו מודעים להשלכות של ההחלטה. כל זה יקרה בשלוש שנים הבאות. המציאות היא שהצבא היה אמור להרוס את הישוב השבוע", הוא אומר ומציין כי בין האיזונים השונים שבין רע לרע יותר, בין הרס וטראומה של ילדים החוששים בכל לילה שיושלכו מביתם על ידי חיילים הפורצים לתוכו ומלחמת אחים לבין תקווה שיצא מכל האירוע עתיד טוב יותר הוא מעדיף את התסריט השני שבהסכם שנחתם ניתנה לו הזדמנות. הראל מוסיף ומציין כי התנגדותם של ארגוני השמאל הקובעים כי במקום בו עמד ישוב לא חוקי יוקמו כעת שני ישובים חוקיים, במגרון ובגבעת היקב, היא הוכחה לכך שאין החוק מעניין אותם אלא הרס ההתיישבות באשר היא. בדבריו מתייחס הראל גם לגרעין הבסיס לטענותיהם של אנשי 'שלום עכשיו' ש"הודיעו" לפלשתיני שאדמות מגרון שייכות לו. לדבריו הבסיס הוא חלוקה ירדנית שרירותית של האדמות באזור רמאללה בשנת 64'. בחלוקה זו ניתנה האדמה לכל מי שעיבד אותה עשר שנים, ואולם בין השאר ניתן למצוא בה גם את המצוק שבואדי קלט, שטח שאין ספק שלא עובד, כשטח שניתן גם הוא כמתנה לערבים באזור. הסתמכות על חלוקה זו של קרקע משמעה התייחסות גם לאדמות ישובים מבוססים כבית אל ועופרה כאדמות פרטיות שכן גם הן חולקו באותה החלטה פיקטיבית. "כל משפטן ציוני יאמר שמדובר בחלוקה פיקטיבית", אומר הראל, אך ב'שלום עכשיו' ראו בהחלטה זו בסיס לטענת האדמות הפרטיות נגד מיגרון ובשם אותה חלוקה לדרוש כעת את הרס המקום ואף לא להסתפק בפיצוי כפי שמתרחש לא פעם במקומות אחרים. הראל אומר כי גם הוא מבין היטב את הביקורת מימין נגד החתימה על ההסכם. "האמונה שלי היא שהכול קשקוש ושקר והכול שייך לנו, ושאם יש בעיה הממשלה צריכה להסדיר אותה בפיצוי. אני מבין את הביקורת. אני דיבררתי את הביקורת הזו, אבל בבחירה בין גרירת ילדים מהבית באמצע הלילה ולבין מאבק משפטי שיימשך על פני שלוש שנים זו ההחלטה הנכונה. אני יודע שחתמתי על משהו רע", הוא אומר ומדגיש שבכאב לב ובצער עמוק לא נותרה לו ולמתיישבים האחרים ברירה אחרת.
