כמו אזרחים רבים גם אורלי, ממגורשי גוש קטיף ותושבת אתר הקראוילות בעין צורים, קיבלה זימון להחלפת ערכת המגן שלה, אבל אז נזכרה שכמו עוד ציוד רב, כולל ציוד אישי, גם הערכה נותרה מאחור, בגוש קטיף. היא ביקשה לקבל ערכה חלופית, אך הובהר לה שעליה לעבור ועדת ערר ואם לא תעשה כן תצטרך לשלם על הערכות החדשות, לה ולבני משפחתה. כזכור, המדינה היא שאמורה הייתה לארוז את כל הציוד שנותר מאחור ולמסור אותו למשפחות, אבל זה ממש לא משנה. כעת האחריות לערכות מוטלת על כתפיהם של העקורים, כך מסתבר. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אורלי שסיפרה על האירוע. ,לפני כשבועיים פניתי לאחד המוקדים בקריית מלאכי, ומסרו לי שאני צריכה להביא את הערכות ולקבל ערכות אחרות. אמרתי להם שאני לא יודעת איפה הן כי כשיצאתי מגוש קטיף הערכות לא היו הדבר הכי חשוב עבורי, וכמו שהשארתי שם רכוש גם הערכות לא עניינו אותי", היא מספרת. המענה שקיבלה היא כאמור, שעליה לעבור ועדת ערר או לשלם עבור הערכות החדשות. לדבריה גם משפחות נוספות שביקשו לחדש את הערכות נתקלו במענה דומה. לה עצמה לא בטוח שיהיה הפנאי והכוח להתרוצץ ולהגיע אל ועדת הערר לאחר כל התלאות שכבר עברה עם בני משפחתה. "יש לנו הרבה דברים חשובים יותר לעשות", היא אומרת, ובכל זאת היא סבורה ש"צריך לנהוג איתנו אחרת. אנשים הרי לא לקחו ציוד בייתי. צריכים לאשר לנו ערכות חדשות". האם מישהו בפיקוד העורף או במשרד הביטחון ירים את הכפפה (או את הערכה) הזו, ויתייחס למציאות בה חיים העקורים מבלי לדרוש מהם להיטלטל ולהגיע אל ועדת הערר? ימים יגידו...
