טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: אנו נשואים כשמונה שנים וכמידי שנה אנו סביב הסוגיה: אצל מי נהיה בליל הסדר – אצל ההורים שלי או אצל הורי אשתי? אנחנו נהנים פחות או יותר במידה שווה אצל שני הצדדים וגם נמצאים איתם בקשר טוב, אבל בכל זאת: צריך להכריע בסוגיה. הילדים מאוד אוהבים את המשפחה הגדולה שלי אבל אנחנו פחות מצליחים "להגיע" לילדים ולשתף אותם בסיפור ההגדה. אצל הורי אשתי אנחנו מקבלים יותר תשומת לב, המשפחה קטנה יותר, אבל הילדים טוענים שזה משעמם מדי. מצד ההורים – יש לחץ, כל צד כמובן מאוד רוצה שהשנה נהיה אצלו. מה עושים? איך מחליטים היכן להיות בלי להעליב אף אחד מהצדדים ובלי לתת לילדים תחושת החמצה? תשובה: בדבריך הזכרת רבות את השיקול של דעת הילדים והנאת הילדים. זה יפה מאוד, מצד אחד, שחשוב לכם שהילדים יהיו שותפים בהחלטות ומרוצים מההחלטות שלכם. שיתוף הילדים בהחלטות יוצר שיתוף פעולה בינכם לבינם ותחושה של הבנה הדדית שבין הורה לילד. מצד שני, אינני מכירה אותך כדי לדעת מה התנהלותך בחיי היומיום אבל אני יכולה להעריך שהגבולות אצלכם בבית מעט משוחררים, והולכים לקראת הילדים, לפעמים יותר מדי. נכון, בחג הפסח אנו מצווים "והגדת לבנך", והילדים הם במרכז, אבל מי שמוביל את הילדים אלו ההורים. נכון לשתף את הילדים בהחלטות שונות בבית, אבל יש החלטות משמעותיות עם תוצאות לטווח הרחוק (כמו למשל, סכסוך עם משפחת אחד הצדדים) שבהם ההורים אלו המחליטים הבלעדיים. כאשר ההורים מובילים, הילדים יודעים ומרגישים שאפשר לסמוך עליהם, שיש להם שיקול דעת ואחריות, וכל אלו יוצרים בילדים תחושת יציבות, בטחון עצמי ואמונה בעצמם – שהם מסוגלים לעמוד בציפיות ההורים, ובכלל זה גם לעמוד בגבולות שההורים מציבים. לכן, ננטרל כרגע את השאלה מה יגרום אכזבה לילדים ונתמקד בכם – ההורים, בני הזוג. זה נחמד מאוד שיש קשר טוב עם שני הצדדים, ב"ה. לעיתים, עם כל הקשר הטוב יש מעין תחרות סמויה בין ההורים- מי מהצדדים יותר קרוב לבני הזוג, את מי נוסעים לבקר יותר וכדו'. חלק מהתחרות הזו באה לידי ביטוי בארוח לחג- מי יזכה לארח אתכם? למי אתם מרגישים קרובים יותר? אצל מי אתם מרגישים בנוח יותר? אני מניחה שאתם מבינים שעליכם מוטל לתת לשני הצדדים תחושה טובה ולנטרל את הצורך בתחרות הזו ולצמצם את המלחמה על אינטנסיביות הקשר איתכם. הדרך שתעזור לכם להגיע לכך כוללת: בחיי השגרה – להחמיא להוריכם, לומר להם שטוב לכם אצלם (למשל כשמתארחים בשבת), שהביקור היה מוצלח: נהנינו מאוד ואנו כבר מחכים לביקור הבא. המחמאה תהיה משמעותית יותר אם תגיע מצד הכלה לחמותה ומצד החתן לחמיו. בחגים ובהזמנויות מיוחדות, כאשר ההשוואה בין הצדדים מתעצמת: השיטה הטובה והפשוטה ביותר היא לקבוע תור. שנה אחת אצל הורי האישה, שנה אח"כ אצל הורי הבעל. כך כולם יודעים מראש ומחשבים מתי תגיעו אליהם. אף צד לא מרגיש מוזנח, ויודע שאם לא הגעתם השנה, תגיעו בשנה הבאה. התור מוריד את המתח גם מההורים שנמצאים בחוסר ידיעה (לפעמים עד הרגע האחרון ממש..) – למי תואילו בטובכם לגמול חסד בכך שתעשו את החג איתם השנה. זה גם יוריד בצורה משמעותית את המתח שבדרך כלל שורר בין בני הזוג, כאשר כל אחד בדרך-כלל "מושך" לצד שלו, והאמת והשלום אהבו. חג שמח!! שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com
