כל המתנה היא קשה. כשאנו חפצים בדבר מסוים והוא מתעכב ומתעכב, זה לא קל. זה עלול אפילו להיות מכעיס, מאכזב ומתסכל. עוד יותר מכך, כאשר מדובר בהמתנה ובציפייה מהותית כל כך כמו- להיות לאם. הציפייה והכמיהה לפרי בטן, מביאה עימה התמודדויות רגשיות ונפשיות לא פשוטות כלל. האישה הראשונה המבטאת את הקושי הנפשי הייתה רחל אימנו אשר אמרה ליעקב בעלה, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בראשית, ל' 1). אישה נוספת המוזכרת בתנ"ך ומבטאת את הקושי הנפשי בצפייה לפרי בטן הינה חנה, אשר עליה נאמר "והיא מרת נפש ותתפלל אל השם ובכה תבכה" (שמואל א, א' 10 ). ההתמודדות עם קשיי פריון, עם הכמיהה הגדולה לאמהות, עם האכזבות והתקוות, דורשת כוחות נפש רבים ותמיכה רגשית מרובה. מעבר לכך, פעמים רבות ניסיון זו מביא עימו ניסיונות נוספים הכרוכים במפגשים החברתיים והמשפחתיים. לפני כשנה, פתחנו בירושלים קבוצת תמיכה לנשים המתמודדות עם הציפייה הגדולה הזו לחבוק ילד. בקבוצה נפגשנו עם נשים מדהימות,רגישות עם אמונה חזקה, עם כוחות ותעצומות נפש. נשים שמחכות שנתיים, שלוש, חמש, אחד עשרה שנה, ואפילו שש עשרה שנה. הנשים בקבוצה דיברו על קשיים מגוונים, כאשר העיקרי שבהם היה תחושה של בדידות ושונות משאר החברות, הגיסות, האחיות, השכנות והידידות שלהן. תחושות של ריק וחוסר ערך לעיתים, ייסורי גוף ונפש (טיפולים קשים בארץ ובחו"ל!!), וכן הרבה חוסר אונים ואי הוודאות של "עד מתי?" ו"האם בכלל?...". הייתה הרבה פריקה רגשית אך מעבר לכך היה המון עיסוק באמונה, בלחיות את הווה מבלי רק לצפות לעתיד, בדרכי התמודדות ועוד הרבה נושאים שעלו. אחת מהנשים, שממתינה כבר אחד עשרה שנה, אמרה שכבר שנים היא לא פרקה את הרגשות שלה, לא בכתה, צעקה והוציאה את מה שהיא סוחבת כל כך הרבה זמן בלב. היא אמרה שהיא מרגישה שמשהו בשחרור הרגשי שנוצר אצלה, פתח אצלה פתח נוסף לקלוט את השפע שהקב"ה הוריד עליה (פרטים בסוף...). בעקבות הקבוצה, החלטנו לארגן מסע תפילה לקברי צדיקים בצפון בשילוב של סדנאות. למסע הגיעו כעשר נשים, אשכנזיות, ספרדיות, צעירות מבוגרות, דתיות ואפילו שאינן דתיות. גם שם היו כאלו שמחכות בין שנתיים לכמעט עשרים שנה של המתנה, ה' ירחם במהרה. נסענו יחד לקברי צדיקים, התפללנו, בכינו, התרגשנו וגם שמחנו באמונה בישועה. אני זוכרת בערב, כשקיימנו סדנא משותפת וכל אחת מהנשים סיפרה על המסע האישי שלה, הייתה שם מישהי אחת, בת 35, אישה מיוחדת ומקסימה שאמרה בכאב גדול שלעיתים היא חושבת, שאולי היא איננה ראויה לילדים, ולכן הקב"ה לא נותן לה. כמה כאב המשפט הזה עורר אצל כולן. בנוסף להתמודדות שבעצם הציפייה והאכזבה, ההמתנה הארוכה והטיפולים הרבים, היא סוחבת בתוכה גם רגשות אשמה קשים ומייסרים. דיברנו הרבה, בכינו וצחקנו, כל אחת מהנשים היקרות תרמה את חלקה בשיחה. למחרת בבוקר נסענו לפגוש את הרב אליהו. הרב דיבר עם הבנות כאשר לכל אורך השיחה היו לו דמעות בעיניים. זה היה מרגש מאוד לראות עד כמה כאב לו כשראה והרגיש את כאבן של הנשים היקרות הללו. הרב אמר כמה דברים, אך דבר אחד אני זוכרת בבירור. הרב אמר כי רצון ה' בצורה פשוטה וודאית היא- שיהיו לכל הנשים הללו ילדים! הקב"ה רוצה שיגדלו ילדים יהודיים, כשרים, אצל נשים יקרות, יראות שמיים, זה וודאי רצון ה'- בפשטות! בנוסף הוא אמר שברור מעל לכל ספק שגם רצונן של הנשים הוא- לזכות בילדים. אם כך, מה מעכב? אם ה' רוצה בכך, והנשים רוצות בכך, אז מדוע זה עוד לא קורה? ואז אמר הרב, " זאת היא גלות השכינה שמופיעה אצל יחידים. זה לא בגלל שמישהי איננה צדיקה או טובה או כל דבר אחר. זה בפשטות בגלל צער השכינה המופיע אצל יחידים בדור- שמסוגלים לעמוד בניסיון" (ציטוט מהזיכרון, כמובן). הבטתי, על אותה אישה יקרה שאמרה את מה שאמרה ערב קודם, וראיתי חצי חיוך מגיח מהשפתיים. הרב הוסיף עוד נקודות חשובות לגבי אמונה והשתדלות, סיפר על אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ולבסוף ברך את כולן מכל הלב. כעת, כמעט שנה אחרי, אנו פותחים אי"ה קבוצת תמיכה נוספת, הפעם ביישוב יד בנימין. הקבוצה מאפשרת להיפגש עם נשים נוספות המתמודדות עם ניסיון דומה, לשתף, לפתוח, לפרוק, לקבל תמיכה וכוחות, ולהרגיש כי אינני לבד בהתמודדות הזו. הקבוצה נפתחת אי"ה ממש לאחר חג הפסח, ומיועדת ל10 נשים בלבד. על מנת לקבל פרטים נוספים ולהירשם ניתן ליצור קשר המייל המופיע בסוף. ולסיום, אני מוכרחה להודות לה' ולציין, כי שלושה חודשים לאחר שהסתיימה קבוצת התמיכה, שש בנות מתוך תשע, נכנסו להריון! (כן, כן, גם זו שמחכה 11 שנה...) זו הייתה (ועדיין) התרגשות גדולה שקשה לתאר.. ובעז"ה עוד השנה בעזרת ה' יפקדו גם שאר המצפות לישועה, במהרה! otsarpnimi@gmail.com
